"יש לך ראש מעניין"
הוא כותב לי לאחר שקיבל, לבקשתו, שתי פנטזיות שלי.
הייתי אומרת חלומות שכאלה...
"מעניין?" אני תוהה לעצמי.
כשהן צצו לי בראש חשבתי שהן בנליות, אחרי המילים שלו, הבנתי שהם לא בדיוק.
כשאני כבר מרשה לעצמי לפנטז הראש לוקח אותי לקצות עצבי הגירוי שלי.
הנפש מבקשת לחקור את מתיחת גבולות הסיבולת שלה
בהתחלה, במחשבה, אח"כ בחלום .
ואז הוא הגיע, כולו נוכח בי ובחיים שלנו, פורס שטיח אדום ורחב על הרחבה שבנינו.
רחבה אותה הוא רוצה שאמלא במשאלות ליבי וראשי הפרוע, אלו שעד היום לא ידעתי שיש לי.
ברחבה הזו הוא לא עוזב אותי לרגע, אוחז בי, מתיר את כנפי שנפרסות רחב ומרימות אותי גבוה.
ומהגובה הזה בו אני מרחפת הנפש והראש מסתכלים קדימה,
מחפשים עוד סכרים וקשרים מיותרים בתוכי, כאלה שהגיע זמנם להשתחרר.
כאלה שפחדתי להציץ בהם והיום אני מעזה להיפרד מהם
ולהישטף עם נהר המחשבות, הרגשות והרצונות שלי.
כי היום יותר מתמיד אני יודעת מה נכון וטוב לי
ועם מה אני יכולה להתמודד.
גם עם מה לא :).
ואת הכן שלי אני אוהבת למתוח רחוק, כי כשאני מתנסה בו,
אני גדלה עוד קצת ושלמה עם הידיעה שלי את עצמי הרבה יותר.
וזה כי המוסיקה שלו לא נותנת לגוף לעמוד
והמילים, אחח המילים
"להיזרק אל תוך הלילה
להשתכר מאור אחר
להתנפץ אל החיים
להאמין, לא לוותר"
