אני כותבת.
הכתיבה אצלי באה מהמקום הכי משוחרר ואמיתי שלי.
נכון, אני כותבת בדימויים ולעיתים, בדרך ובמילים שרק אני מבינה מה בדיוק אני אומרת.
ועדיין כל מילה מדברת אותי, מבהירה לי עוד ערפילית קטנה שבתוכי.
כשאני ממענת את מילותיי למישהו,
אשתדל לכתוב בצורה שגם הוא יבין מה אני מנסה להגיד,
לא תמיד מצליח לי :).
כתיבה אצלי היא סוג של יצר,
אחד מאלה המאפשרים בתוכי מילוי צורך כזה או אחר כשאינני יכולה למלא אותו בדרך אחרת.
לעיתים מילוי הצורך תלוי באדם אחר ואז, המילים שגופי וליבי מוציאים,
מעט מרגיעים וגם מבהירים לי צרכים, רצונות ותחושות שמשתוללות בי.
לא, אני לא אדם רגוע, אם מישהו דאג. :)
יש דברים שאני כותבת ברגע, יש כאלה שלוקחים לי שעות וימים.
יש דברים שנכתבים על ידי ויש בי את הצורך לשלח אותם אל אוויר העולם,
כי רק ככה אני משתחררת מהם באמת.
כשעלי לחכות שאתה תאשר לי לשחרר אותם, אתה מורה לי ובי איפוק נוסף,
ונוצרת בי מערבולת גדולה יותר של צורך, של חשק, של יצרים רעבים.
בימים האחרונים אני כותבת, לך, כדי להרגיש קרובה אליך.
ברוב המקרים אני כותבת, לך, את מה שאינני יכולה, או קשה לי, בינתיים,
להגיד לך במילים שיוצאות מגרוני.
אני מתרחקת מעט, כדי להגן על עצמי,
כדי שהטורנדו שמתחולל בתוכי יירגע מעט.
אתה רוצה אותי קרובה ופתוחה כל הזמן.
זה משאיר אותי חשופה, צריכה ופגיעה.
מאד לא פשוט לי עם התחושות הללו.
:)