סקרנות מאוחרת

שמלה בהירה, כמעט שקופה, מתגלה לעיניך כשאתה מחבק ומנשק אותי.
אני יכולה להרגיש שגם אתה חסרת אותי קצת :).
כשאני מורידה את הג׳קט,
ששמר על ההתרגשות שגדלה והלכה בכל רגע שהתקרבנו לביתך,
אני שומעת חיוך ושביעות רצון גדולה בקולך הספק אומר ספק שואל
 ״זו שמלה מיוחדת בשבילי?  כזו שתוכלי להיות מאד נגישה לי בה?״.
בעודך יורד עם ידך במפתח הגב הנמוך לכיוון ישבני החשוף אתה שואל את בן זוגי;
״אתה בחרת לה את השמלה?״
״לא״ הוא עונה ״היא בוחרת בעצמה״.
ואני מרגישה כיצד היד שלך מהדקת אחיזה בחלקים המאד קלים להגעה כשאני לבושה בשמלה הזו.  
״הוא המראה שלי״ - אני מצליחה להוציא איזה שהוא קול מגרוני.
ידך חולפת על גופי הכמעט ערום לחלוטין מתחת לשמלה הזו,
אתה מגיע לקרסי החזיה הדקיקה שהנחתי עלי ובשתי אצבעות משחרר גם אותה מלאחוז בי.
״לפעמים מספיק שאביט בו ואדע אם הוא אוהב וחושב שאתה תאהב עוד יותר״
אני מנסה להמשיך לדבר ואז אתה מחלץ את ידי מכתפיות השמלה,
נותן לה ליפול למתני ומביט בחיוך גדול ומרוצה
״ככה זה נפלא״ אתה אומר,
ואני לא בדיוק יודעת מה לעשות עם המבוכה הקלה ששוטפת אותי.
רגע אחרי היא נעלמת עם הוויסקי שזורם לו במורד גרוני שוטף את המבוכה,
מחטא חששות ומלבה את ההתרגשות שהקרבה והמגע שלך יוצרים בי .
שמלה בהירה, כמעט שקופה, מחליקה מגופי
מצמצמת את הרווח שבניך וביני.

 חג שמח אנשים :))
מלא הסל ביכורי התרגשויות קטנות כגדולות, יין,
והרבה שמחה ואהבה בחג הזה