עוד מעט יומהולדת שלוש כאן באתר,
זה ועוד כמה דברים גרמו לי לשבת ולכתוב את הפוסט הזה שמנקר בי מזה זמן.
הגענו לכאן בתחילת דרכנו, כשרק הבנו שבעולם הבדסמ כל אחד מאיתנו ימצא את חתיכת הפאזל שחסרה בחיים שלו ושלנו.
כמו כל התחלה, גם זו הייתה מאד לא פשוטה,
בנוסף על להבין מה בדיוק כל אחד מאיתנו רוצה, צריך ומחפש.
היינו צריכים גם למצוא את הצורך המשותף שלנו, ולהתמודד, כמו כל המתחילים באתר הזה,
עם כל אלה שיודעים מצויין ויותר טוב מאיתנו, מי כל אחד מאיתנו ומה הוא צריך.
להתמודד עם ההבנה שגם כשאנחנו מבהירים את הרצון לקשר, מסויים ובין השאר ארוך טווח {לא סטוצים}
רבים מעדיפים אותנו כחוויה חד פעמית, כי אנחנו קצת עוף מוזר וזה נפלא לרזומה החוויות :).
התמודדנו תוך כדי חוויות שעל אף אחת מהן אינני מצטערת.
כי מכולן למדתי הרבה על עצמי, עליו ועל העולם הזה שכל כך טוב ונכון לי בו.
העבודה העיקרית הייתה ונשארה הקשר בנינו, החיים המשותפים שלנו, אורכם, אופיים ואיכותם .
נסינו למצוא את האחד שיצליח להבריג עצמו בדיוק במקום שפינינו לו איתנו ובנינו.
שלא יגע במה שיש, או שיחבר ולא שירחיק.
ואז הגיע טלטלה מפחידה לשנינו, לא פשוטה להתמודדות
אבל, תודות לעולם המתקדם בו אנחנו חיים, אפשרית מאד.
ובים הסוער הזה שארך מעט יותר משנה, שחיתי ללא פחד למטרה אחת,
להגיע חזרה בריאה בגוף ועוד יותר בנפש.
צלחנו את הגלים הסוערים.
לא ויתרנו לא עלינו בדרך הזו וגם לא על העולם הקסום הזה שכאן שעזר לי לשמור על חיוּת ותשוקה.
דבר אחד חד וברור הבהרתי לעצמי;
את החיים רצוי למצות ויש כאלה שזקוקים לחיוֹת בשצף קצף כדי להרגיש את החיים.
חפרתי בעצמי לא מעט והגעתי את האמת שלי, אל האמונה שלי בעצמי ואל מה שנכון לי ועושה אותי שלמה.
וכך אני חיה, כמעט בלי פחד.
מהאגו נפרדתי מזמן, מידי פעם הוא זורק איזו מילה ואני מיד מחזירה אותו למקומו.
לשמחתי, בן זוגי מזה שנים רבות, עבר מסלול מאד דומה לשלי בטלטלה הקשה הזו.
אחרי הרבה מהמורות, נפילות, נסיקות ובעיקר המון דברת ( הוא הרבה יותר ממני)
הגענו לכל מיני הבנות ומסקנות שטובות ונכונות לנו.
זה לעולם לא נגמר.
כל זמן שאנחנו חיים יצוצו מכשולים ועניינים אחרים, אבל, אני מאמינה,
כשדברים קורים מתוך מקום אמיתי ושלם, מוצאים את הדרך לעשות אותם.
אנחנו מכירים ויודעים אחת את השני כמעט יותר טוב מאת עצמינו.
וכל מה שקורה בנינו אלו הן בחירות שלנו גם אם זה אומר לפעמים לא לדעת .
מעולם לא ביקשנו הבנה.
אנחנו מי שאנחנו וזהו.
ואז - הוא מצא אותנו, בדיוק כשהיינו שלמים עם עצמנו.
וכל יום שעובר רק מגביר ומגדיל את הפלא הזה.
כל יום שעובר אני מודה על כך שלא ויתרנו לעצמינו.
וכל יום שלושתנו רוצים בקשר הזה, זה לא מובן לי מאיליו.
לא מדובר כאן בחוזה חתום מראש וכזה... אולי , במחשבה שניה, צריך. :)
הוא נכנס בדיוק למקום שהיה ריק וחיפש מילוי מזה זמן, אצל שנינו.
וכמה מעשיר הוא לנו את החיים בעצם היותו רגיש וקשוב לכל אחד מאתנו.
זה מרגש אותנו וכייף לנו לחלוק את רגשותינו עם אדם שלישי.
אחד שהיותינו ממלא את צרכיו, רצונותיו וגם חלק מליבו.
והיותו ממלא אצלנו את אותם הדברים בלב ובגוף.
גם כאן אנחנו חולקים ומדברים, מרגישים ומתרגשים.
ומשוחחים גם על כאב, הלב, אם יש.
כמות השיח שלפעמים כואב בנינו שווה לכמות הרגישות שלנו אחד את השני. {וזה הרבה}
האהבה, החברות והזוגיות שבנינו מאפשרת לנו לגדול, לפרוח ולעשות בתוך, ותוך כדי.....
הוא, {בן זוגי} ממשיך ללמוד את עצמו במקום שלו, קודם כל מול עצמו ואחכ מול האחרים.
אני עדיין לומדת שמותר לי להגיד ולהראות הכל לאדון שלי מול וביחד עם הבן זוג שלי.
אני יודעת היום שאני חיה את החיים שלי, אלו שנכונים וטובים לי ולא את אלה שחשבתי שרוצים שאחיה.
מנסה לחיות את מה שיש ולא את מה שאין ולא ידוע.
משתדלת, כל יום מחדש להניח בצד ספקולציות, מחשבות
וחששות ולהיות כאן ועכשיו,
בקורים הרחבים, האוהבים והבטוחים שהאדון שלי טווה סביבנו ובתוכינו
אני נעזרת כדי לזכור
שכשלא מפחדים ומעזים, מגלים עולמות נפלאים
בתוכינו ומסביבנו
וכל בוקר אני קמה, יוצאת אל החיים
ומנסה שוב ולפעמים אחרת
כי
מחר הוא יום חדש
אתן לו להפתיע אותי
