סקרנות מאוחרת

קוראת את מה שאני כותבת לך לפחות פעם אחת לפני ששולחת.  

ברוב המקרים זה מעלה חיוך ענק על פני, אפילו צחוק.
המחשבה עליך קורא אותי, מפעילה אצלי את העולם התחתון של אגן הירכיים שלי
וכמעט את כל החושים.
מנסה לדמיין אותך קורא והשפתיים, העיניים והזין היפה שלך נמתחים לחיוך גדול,
אולי אתה אפילו פורץ בצחוק שכזה.

"חמודה" הווטסאפ ממך מהבהב לי
וזה מצחיק אותי, כי איכשהו המילה הזו לא מתלבשת לי עליך
ואני רק יכולה לנחש את החיוך העייף שהתלווה אליה כשראית
את מה שכתבתי לך.
המילים שהגיעו אחרי החמודה, הקפיצו אותי, הפתיעו אותי
השעה כבר כמעט 23.00 ואתה כותב
"בואי תראי לי איך את גומרת לפני שאני הולך לישון"

אחת עשרה  בלילה, אנחנו בדרך אליך

אני תוהה אם אתה לא עייף מידי,  מנסה להבין למה אינך דוחה זאת למחר,
אבל משהו בתגובות שלך מונע ממני את השאלות, 
משהו במילים שלך אומר לי שלמרות העייפות והטרדות בהם אתה נתון, אתה רוצה אותי\אותנו עכשיו, 
"כדי לישון יותר טוב הלילה" אמרת.
ואצלי הגוף והלב מרקדים, סלסה, טנגו וולס ביחד  :)
ההתרגשות והשמחה גואים בי
ואני מגיבה, קצת כמו ילדה שהרשו לה, ללקק ארטיק, באמצע הלילה
{זה היה שעתיים של עוגת גלידה, לא רק ארטיק, אבל מי שם לב... }
אחר כך כשתקבל את פנינו תצחק על התגובה הילדותית משו שלי
ואני מקבלת את האישור שאני בנוסף לכל גם מצחיקה אותך, בלי בכלל ששאלתי....

ישששש! :)

כל מילה בשיר הזה כל כך נכונה
מכל הרגעים בזמן
למצוא אחד לאחוז בו
להגיד שהגענו