סקרנות מאוחרת

חוזרת למפגש רגע לפני שנסעת

מתכרבלת בתוכו כדי לחוות מחדש את הצורך שאתה מרעיב בנו, רעב נעים של החיים.
מוצאת עצמי שוכבת במחילת הגעגוע ומרגישה את הצורך הרעב שלך.
היית מרוכז מאד בתשומת לב שנתת לכל אחד מאיתנו.
היום, יותר מתמיד, אני מבינה למה, לפחות חושבת שמבינה :) 

קבלת הפנים הייתה קצרה מהרגיל.
בפעם הזו לקחת לך את הזמן אתו, לפני שהגעת לחדר לראות שאני מחכה לך כמו שאתה אוהב.
שמעתי את הקולות שלכם במעומעם, ללא מילים ברורות ולמרות הסקרנות הטבעית שלי, אני משאירה את זה כך, זה שלו אִתך.
לראות אותו אוהב אותך כמו שהוא אוהב, מעריך מאד, שמח עם האפשרות שאתה נותן לו מקום גדול, מכבד ואוהב את ההתבטאות שלו מולך.
רוצה ומעריך, את הרצון המהותי שלו להיות משני לידך או מתחתיך :).
מאפשר לו לכתוב ולהגיד הכל, מאד מרחיב לי את הלב.
גם את אברי החשק שלי,  אבל, בעיקר את הלב והנפש.

הגעת לחדר בו חיכיתי לך, להגיד לי ברוכה הנמצאת בצורה מאד ברורה של רצון, צורך.
הפעם היה חשוב לך לשמוע אותי אומרת מה ומי אני בשבילך, רצית לשמוע את שמות החיבה שלך אלי יוצאים מפי. 
הצלחתי להשמיע לך אותם.
"מה את בשבילי?" שאלת 
המילים מנסות לצאת ממני, כשאני מלאה בך,
ונשטפת בגל של התרגשות ואהבה מהולים במבוכה המפגרת שלי.
אתה מגביר את עצמת החדירה, את עצמת האחיזה בשיערי, 
מושך חזק כדי שאחוש בהבל פיך היוצא משפתייך המפתות בנחישות, ושואל שוב.
עכשיו אני מצליחה לענות, מרגישה איך המילים פשוט גואות לעבר מיתרי הקול והחוצה
 "הכלבה הקטנה שלך" טלטלה קטנה של גאווה שוטפת אותי.
{הצלחה, גאווה ואני לא ממש יודעות לאכול אחת את השניה}

לידך הכל כל כך אפשרי, מותר ונכון...
אתה משאיר חותם, כל מילה כתובה ממך, כל מפגש ואפילו שיחה, מחדש.
לאוו דווקא בסימנים, אלא בחום ובדרך שניכסת אותנו\אותי לך,
כאילו הטבעת את טביעת אצבעותיך בי.
הגופות המיוזעים שלנו שנענו אחד לשני, בכל דרך בה לקחת אותי והשתמשת בי.
הגוף שלך שעטף אותי אחר כך רק כדי להרגיע ולהסדיר נשימה.
לא רציתי ללכת ומצד שני ידעתי שהפעם יצקת אותך לתוכי כך שאהיה חסרה אותך באותה מידה שאהיה מלאה בך בימים שאינך.
התכת את מנעול הצורך שלי בך
הגדלת אצלי את המקום שהוא שלך ובשבילך.

בא כבר....השעווה נמסה מהר יותר בחום הקיץ הישראלי :))

 
סופשבוע פרוע ושבת יפה לכם