סקרנות מאוחרת

אם מרבית חיי חשבתי שסטירת לחי, היא השפלה בשבילי
אז בימים אלו אני מבינה ומרגישה, השפלה מהי.
היא חונקת אותי.
כמעט כאילו הידיים שלך על הנקודה הזו בצוואר שלי
הנקודה הזו שאחראית על האוויר שנכנס ויוצא
נשאף וננשף.
כך בדיוק מדויק אני מרגישה.
רק שהידיים שלך לא על הצוואר שלי, 
העיניים שלך לא חוצות את העיניים שלי בהבזק שאומר "כך אני רוצה אותך"
ואין חיוך של גאווה ואהבה.
אני מרגישה הכי למטה שאי פעם הרגשתי
הנשימות שלי קצובות, מדודות, כדי שישאר בי אוויר עד הנשימה הבאה
עד האות הראשונה שתשלח אלי לומר לי;
"שם אני רוצה אותך, הכי למטה, מחכה רק לי, ללא ההבנה
ללא עונש וללא עונג."
מושפלת - רק לכתוב את המילה הזו כואב לי
הימים האחרונים מלמדים אותי את משמעות המילה במובן הכי נפשי ופיזי שלה.
ואם חשבתי שסטירת לחי היא השפלה, היום אני יודעת שהיא השפלה של כיתה ב
וכנראה שהגיע הזמן לעלות כיתה
השפלה של כיתה נון - כי ככה החלטת.
אז כך אני מרגישה;
אני על בירכי, ידי קשורות מאחור, 
עיני קשורות בצעיף משי סגול שדמעות העלבון נספגות בו כדי שלא תראה אותם,
וכדי שאני לא ארגיש אותן מלכלכות אותי במחשבות סוררות.
וקצוותיו תחובות לפי, חוסמות אותו 

דברים מתרחשים לידי, אבל בלעדי

אני לא קיימת בשביל עצמי.
בימים אלו, בזמנים אלו,
אני קיימת רק בשבילך
עבור הזמן והרצון שלך

אדון שלי.

שבת שלום
:))