לפני 7 שנים. 14 בדצמבר 2016 בשעה 12:05
השיר הזה
ההוריקן הפנימי
שהרוח הסוערת בחוץ עושה לי
כל אלה גורמים לי לבעור
הזיות פרועות
פוערות עצמן למולי
לשניות מעטות אני מדמה אותך כאן
מאחורי
כשאני שרועה ופרושה
כמפה על השולחן
קר בחוץ ואוי כמה שחם בפנים
חנוכייה בוערת
תנזול עלי במגוון צבעים
הישבן שלי יחליף צבעים
של כחול ההתרגשות
אודם המבוכה
וסגול הסימנים שישארו עלי
אני שולחת לו מחשבות שובבות
והוא מגיב בצחוק משוחרר
הוא מאושר
מכך שכל מה שאני רוצה
זה לספוג את ממנו
כל טעמי הלביבה שהוא
את כל נוזלי האש שהוא מבעיר בי
לנשום אוויר על פי התווים
שהוא מנגן בי.
היום, אפילו המילים
לא מצליחות לבטא
את המדורה ששורפת אותי.
