סקרנות מאוחרת

מבליחות בי כל היום
מבולבלות בסדר שלהן
מפיצות בי אור וממיסות את הרעב
כשמן חם 
כד קטן אנוכי ועדיין לא התמלאתי :)

"תארזי את עצמך {בהוראות מדויקות איך} אותו ויין ובואי, אני מחכה "
הודעה שהשאירה אותי פעורת פה וללא מילים {מאד קשה להשאיר אותי ללא מילה אחת לפחות}
ואז עוד הודעה כשהוא מתגלגל מצחוק על כך שאני לא מצליחה לענות אפילו לא באות

בן זוגי עקוד על השולחן, אני עליו על ארבע
הביצים שלו בפה שלי וגבריותו של האדון שלנו,
שהתגעגע אלי לא פחות ממה שאני איליו עמוק בתוכי
יד אחת אוחזת בערפי בחזקה והשניה מונחת על על בן זוגי שמרפד לנו את השולחן :)

אני מתוחה על השולחן ידי קשורות ומשוכות מעל לראשי
חור אחרי חור נכבש מחדש :)

שנינו מכורבלים בו, הפנים שלי טועמות כל חלקיק בשקע הצוואר שלו
הוא יונק ומוצץ מכין את האיבר היפה שלו לסבב נוסף של פירוק כמיהה וצורך 
שהמתינו בסבלנות אין קץ לשובו.

אני מתעוררת בבוקר מביטה במראה וחיוך מטופש וענק מתרחב לו בגוף שלי
כשאני מגלה שהוא נשאר עלי בצורת סימן אדום וברור על השדיים והפטמות שלי
שקיבלו על יניקה ונשיכה באהבה אין קץ.

ובחג הזה אהיה לך:
הסביבון שתרקיד עם חגורת מכנסיך
החנוכיה שבה תבעיר שלהבת
הלביבה אותה תכרסם בתאווה
הסופגניה בה תצליף, תנגוס ואותה תמעך תחתך
אהיה לך כד השמן שיתמלא בכל כמות ואיכות שתבחר

ברוך שובך אדון אהוב כל כך שלי

וזה היה השיר ששמענו באשמורת הבוקר ולקח אותי לגיל הנעורים גם בעצמת הרגשות