מרחק השקט הזה שלך.
עושה בי שלווה מעורבבת בסערות
עכשיו אתה כאן, עטפת, טרפת, חיבקת, חדרת,
מִלאת כל חור שנפער לבור בהעדרך
הצפת באהבה כל חרך בלב שכרה עצמו לתעלה עמוקה וריקה בנפש
חגרת לי קולר
שרק אני רואה ומרגישה על הצאוור
תוכי נמס כמו נר חנוכה שהפך לדונג על השולחן שלך, שם בדיוק הייתי רוצה להישאר,
{גם חגורה בחגורתך לרגליים או למותניים שלך זה בסדר.}
והנה צץ לו אתגר של הלב והראש שמתווכחים בניהם,
על כמות ואיכות האיפוק והסבלנות שעלי עוד ללמוד
מרגיש לי כאילו שמת אותי בחדר החגורה שלך עלי, וסגרת את הדלת.
הותרת אותי, נרגשת, נסערת, מוצפת, מלאה
אך מאד רעבה, צמאה.
נותרתי לבושה אך פשוטה מכל מעטה מולך
מחכה לכל חיוך ממך, לקריאה שקטה או רועשת שלך,
לכל מילה כתובה, משב הצחוק שבקול שלך,
אני יודעת אדון אהוב שלי, שתכנס בדלת.
היא תפתח בשקט של טורף
השקט שעושה בי בלגן של ארגון
רגשות ותחושות המקופלים על פי הסדר שלך
ממתינים חסרי סבלנות על מדפי ליבי שתושיט ידך
ותמעך, תצבוט, תחבק, תלטף ותסחוט אותם עד טיפת העונג האחרונה
לאותו רגע.
יודעת שאני דובדבן { אולי לא אדומה מספיק אבל הגלעין שלי טעים }
אבל הדובדבן שאני מבקש להיות קצת יותר עמוק בקצפת שאתה,
לחוש אותך , את השפתיים הטורפות שלך
את הידיים המחשמלות שלך....
רוצה כל כך להיות מעורבבת בך בכל צורה שהיא
אז לשנה הקרובה מאחלת לכולנו:
שאהיה עבורו כל מה שאתה מצפה שאהיה
שאכיל ואספוג כל דבר שייחל לו ממני
שאהיה לו הקינוח בו יסיים את יומו
שאהיה המגש עליו מונחים מטעמיו
שאלמד להיות לו ללא שום שאלה ותהיה, גם כשקשה לי ואני מתגעגעת מאד
שאהיה המכל שיקבל כל שיבחר לתת ולמלא בו
שנגלה ביחד רצונות חדשים שלו
שאהיה צמודה למקומות שלי אצלו בגוף ובנפש
שישמע קולי רם, במקום, בדרך ובצורה שהוא רוצה ואוהב
שכל פעם אצא ממנו כשאני מעוטרת בו בדרך כזו או אחרת
בגופי ונפשי.
#גאות המילים היא צונאמי של הלב
{כאן שם ובכל מקום}
