ואז
מתנגן לו השיר הזה
מזכיר לי את כל הפסיקים אצלי
שאוהבים את הנקודות שלו
לעומק.
את העננה שאוהבת בעדינות
את הענן שמצליף בה ברד
ורק אני מרוב כמיהה שותקת
אני תוהה לעצמי?
כשמגיע הרגע שהשפתיים ניתקות
והגופות רק מלופפים רגל סביב יד
יד סביב צוואר
מותן סביב ירך...
יש דברים שאני רוצה לומר
לא לכתוב כאן, או שם וגם לא שמה :)
מבקשת להגיד, הפה נפתח
אבל גם אני לא שומעת את האוויר שנשפתי החוצה.
רוצה שמיתרי הקול שלי לא יתעבו
ויחנקו אותי
כשהמילים רוצות להאמר.
מעדיפה את שסתום הנשימות שהוא מייצר לי במו ידו החמה.
כמהה לשמוע את הגאווה והשמחה שלו כשהוא מצליח לשמוע אותי.
הוא קשוב ומקשיב
השיח שלו עם הנפש והגוף שלי מפתיע אותי כל פעם מחדש ובכל מרחק נתון.
אני מדברת עם הצוואר הרחב שלו, כמעט ללא קול
מרגישה איך האוזן שלו
מנסה ללכוד לתוכה את האוושה
שאני מצליחה ללחשש
והוא מגיב כאילו שמע אותי.
דבר אחד ברור וידוע לי ולהם
פי, ליבי וגופי שווים
הם כולם אומרים אותו הדבר
כל אחד בצליל שלו ובעומק הטון
שהוא מסוגל להפיק באותם רגעים מתבקשים
#שבת נהדרת לכולנו
