סקרנות מאוחרת

“תשאיר לי, בבקשה, חתיכה ממך לפני הנסיעה”
אני מבקשת מהצוואר שלו, בפינה ההיא מאחורי האוזן שלו.
נדמה לי ששפתיו הצמודות לעור התוף שלי נעות ועונות לי
“אשאיר, בפה שלך"
הוא מניח אותי על ארבע, מסובב אותי לעמידת הכלבה שלו וחודר לחור הנוזל והרעב שלי.
הוא ננעץ בעוצמה, מטיח את עצמו בתוכי. אני יכולה לחוש ברחם שלי יונקת אותו לתוכה,
לא רוצה שיעזוב.
היד שלו לופתת את העורף שלי, הפה שלו נע על גבי בין נשיכה לנשיקה
ופתאום אני חלולה. 
היד הפנויה שלו מסובבת את פני אליו גורמת לי לפתוח את פי ולשאוב אותו לתוכי.
אני מרגישה קצת כמו פוזילי, מוברגת לכיוונו,
{אולי החליט על השלמה לאימון השבוע שבוטל עקב הגשם.}
הפעם הוא משאיר לי את העונג לנקות וללגום אותו עד הטיפה האחרונה, עד שהכל נקי ומבריק.
כשאני מרימה סופסוף את עיני אליו, שלו מחייכות אלי כאומרות;
"למדת, ואפילו קיבלת את מבוקשך”
ואני בכלל חשבתי שביקשתי בלב.


ועכשיו, אדון שלי, אנחנו שוב סופרים לאחור