שאלתָ שאלה תוך כדי שאתה מזכיר לירכיי גמישות שנשכחה ונבלעה במערבולת הרגשות בה הייתי נתונה באותם רגעים.
פוער אותי עבורך, מרָוֶוח עצמך עמוק בתוכי .
אתה טרוד לא מעט בענייניך, אבל נראה לי ששמת לב שאני קצת מרוחקת.
שהכמיהה, הגעגוע וההתרגשות נכנסו לחדר היין הקריר מצטננים מעט אחרי הידיעה שסיפרת לנו.
מרימים בי לבנים של תהיה ואכזבה מיותרת אבל כזו שמנקרת בי, לוקחת חלק ממני למקום אחר.
ביקשת תשובה לשאלה שכלל לא שמעתי. אז "הערת" אותי, בנגיעה כואבת,
כשהעזתי לאפשר לך לשאול אותי פעמיים אם התגעגעתי.
“כן” אני עונה, לא בקול שמשמיע לך את גודל הגעגוע וגם לא בהתנהגות שמגבָּה את הכן הזה.
אני רואה בעיניים שלך תהייה ועוד משהו שאני לא כל כך מכירה.
היד שנוחתת לי על הלחי ומשם יורדת לחסום לי את שערי הנשימה משחררת את העצבות וצביטת הכאב שלי ממה שיהיה
ומטלטלות את רגשות האהבה והגעגוע שלי אליך, גופי מגיב בהתאם לשחרור הראש והנפש.
אני רואה בחשכת החדר את החיוך שלך מרפה את המתח מהגוף שלך.
אני מרגישה אותי מתמסרת לעונג הגדל שלך.
כולך בי והגוף שלי כולו רך כבצק מרודד עבורך.
כל מגע שלך ולא חשוב איזה, חזק, חלש, כואב, מועך, צובט או מלטף,
כל נגיעה שלך בי משחררת אותי יותר ויותר מכל רגש מתסכל כזה או אחר
ואני נסחפת לתוך המקום המדויק בו אתה הכי אוהב ורוצה אותי ואני הכי אוהבת להיות בו בשבילך
הגוף והלב מבקשים ומקבלים כל מה שאתה מגיש לו
”עכשיו אני מרגיש שהתגעגעת” אני שומעת אותך.
והגוף שלי חוזר לחייךְ.
כבר ערב? :)