אותיות קופצות למילים ברטט מיוחד רק שלו בווטסאפ, כדי שהלב והגוף שלי יתרחבו בדיוק כשהלב והגוף שלו רוצים בי גם מרחוק. "החיוך הזה שלך" מגרגר בן זוגי שיושב לידי. הוא פונה לטלפון שלו וחיוך גדול וממזרי ננסך גם על פניו.
"הלילה אני טועם אותך, וגם חודר אותך, כלבה שלו, קיבלתי הוראה".
אנחנו מוזגים יין לכוסות מצלמים והוא שולח לו את התמונה עם תודה ושבת שלום.
יותר מאוחר כשהוא מיישם את ההוראה, ההוא נוכח איתנו בכל רגע. אני שם מתמסרת אל שניהם,
זה שנוכח פיזית וההוא שהפעם נוכח ברוח.
הוא נמצא שם במילים שבן זוגי מקפיד להגיד והוא נמצא בתחושות של כל אחד מאיתנו.
---------------------------------------------------------------
כן, יחסי המין שלנו שייכים לו, כמונו ולא כי הוא רצה, החליט, ביקש או אמר. זה אנחנו שביקשנו,
אלו אנחנו שרוצים להיות שלו ותחתיו ונותנים אותנו מרצון גדול בו.
עוד רגע אנחנו סוגרים שנה ביחד, היו ויש שיחות פנים מול פנים ובמילים כתובות על הכל כמעט.
הוא מקשיב, קורא ובוחן את התנועות הקטנות שלנו ואת הרצונות שאפילו לא ידענו על קיומן.
אני משחררת ומתמסרת ובד בבד חשה אותו יותר ויותר עמוק בתוכי.
והוא, האיש שאיתי, מפתיע את עצמו בהשלת החששות ובהתמסרות לאתגרים שניצבים בפניו.
הוא מבין ומתמסר יותר ויותר לאהבה שלו ולמקום בו הוא ממקם את עצמו.
הוא מעולם לא לקח מאיתנו שום זכות או חובה, הוא פשוט הוא.
סוג של אריה רגוע ובדרך בה הוא מערסל אותנו לתוכו, הוא יוצר בתוכינו את הרצון שלנו להיות לו ובשבילו כל מה שרק ירצה.
אנחנו לומדים, לאט, על ידי שאלות ובקשות, על ידי הכרות מעמיקה יותר של איך שלושתינו ביחד, על פי התגובות שלו אלינו.
אם הוא רוצה את החלק שאנחנו מגישים זה מורגש ונראה מיד בתגובה,
ואם זה לא מתאים לו כרגע, לא בזמן לא במקום, הוא מסית את הענין בהכי עדינות ונחישות שאפשר.
הוא לא פוגע, מסרב אפילו להיות בכיוון. לעולם לא משפיל מחוץ להנאה המשותפת שלנו.
הוא אריה יחודי, חדר ללב שלנו כמו שאנחנו, אני מקווה, התיישבנו לו באחד החדרים שבלב שלו.
הוא מוביל את הלהקה הקטנה שלנו לאן שרק ירצה. רגוע, מאד בטוח אבל לרגע לא לוקח את מה שקורה כמובן מאליו,
ידו תמיד אוחזת בחזקה בדופק שלנו.
