מכניסה את ראשך למקומך"
רק מילה קטנה ממנו, אפשר גדולה
ואפשר גם שיחה של הרבה יותר מילים ממה שהוא מעניק בדכ
ואני מלאה ועמוסה ברגשות ותחושות שאין לי אפילו את היכולת לכתוב
לעבד, להבין לעומק מה ואיך אני מרגישה עם זה.
כאילו הוא שמע את השיחות בנינו שהתחוללו בימים האחרונים.
לא משנה באיזה מרחק אנחנו, הוא מרגיש וקורא את שנינו בין השורות הכתובות שלנו
כאילו שומע את הנשימות שיוצרות מילים
כאילו רואה את המבטים שמסמנים פסיק בין לבין
קשוב לשקט שבין הודעה, לסיפור, בקשה, קושי וצחוק
מרגיש את המועקה, את הצורך, את השמחה, האהבה והכמיהה.
בתוך כל העשייה המאד אינטנסיבית שלו, זו שמעסיקה אותו גוף ונפש שעות רבות משעות היום והלילה
הוא מצא זמן לשוחח ולהגיד דברים שהשאירו אותי מרותקת אליהם ללא יכולת תגובה.
הלב רותח, המפשעה גועשת
ואני שותקת
"אני מאד מתרגשת, מחפשת מילים לענות" כתבתי
"אין צורך בבחירת המילים" הוא עונה לי "רוצה שתגידי הכל"
ואני עדיין חוששת להגיד הכל, לא רוצה להעמיס את הקושי
רוצה שכשהוא טרוד ורחוק יהיה לו רק חיוך ועונג ממני
המילים שלו עושות בי רוגע מטורף, כאילו הצליף בי אהבה טהורה {תכלס זה מה שעשה}
הוא משוחח אתו וחוזר אלי
מג'נגל בין שנינו ואנחנו מרגישים את החשמל שהוא מצליח בקלילות להכניס באוויר שלנו.
"עכשיו אני רוצה להרגיש אותך....את הקשר, התחושות"
הוא נותן עוד כמה הוראות כדי שכל מה שאחווה ואחוש יהיה בעצם אותו ואת היותי הכלבה הקטנה והשובבה שלו
זו שמעניקה לו כל מה שהוא צריך, מתי שהוא צריך.
זו שמתמקמת באופן קבוע במשולש שבין רגליו כשהוא רק שורק :)
"אני רוצה להרגיש אותך עד כאן" {מרחק אלפי קילומטרים}
הוא חותם את השיחה.
הרגשת?? :))
שבוע טוב
