יום ראשון מגיע, לפעמים שני, לפעמים כל יום :)
ואתו מתחילות המחשבות הרוצות, המבקשות, המתגעגעות, הזקוקות לעוד ויותר ממך.
אולי זו סופה של ערגה, של געגוע עצום אליך
אין לי ספק שיש בי בור שהוא שלך והוא לא מתמלא,
האם הוא בכלל יכול?
אתה כל הזמן יוצק וממלא, מדשן ומטפל.
ובימים שאתה לא, הבור הזה זועק כאילו לא השארת מספיק מים ואוכל ואהבה לימים שאינך.
ואני בכלל רוצה שזה יהיה הפוך שאני אספק את השוחה הזו אצלך,
שאני אגרום לך עונג וסיפוק, שאפנק ואעניק.
אולי זה בעצם מה שאני עושה בעצם הרעב המתמיד אליך?
בעצם הרצון הגדול והלא שבע בך וממך?
אולי הלמידה שלי את הרצונות שלך בי וממני הם העונג, הסיפוק והנתינה שלי לך?
ההתמסרות הזו שהיא הרצון להיות לך גובר כל הזמן על הרצון להבין או לדעת ?
מילה אחת ממך כתובה או נאמרת, מבט, חיוך,
מסירים כל מכשול ומשרישים בי אותך, את הידיעה,
את ההתרגשות שאתה האדון שלי.
ערב מרגש שיהיה