סקרנות מאוחרת

אני כותבת לו מייל
כי הרבה הרבה מילים זה למייל
כי יש דברים, שכדאי לקרוא אותם ברגיעה מוחלטת, לפני שמתחיל היום או בסופו,
שניה לפני שהוא מניח את גופו במאוזן עוצם עיניים וחולם, אולי שיהיה על מה לחלום... 
ולפעמים הוא יקרא אות המילים רק לאחר כמה ימים
כי אלו מילים ומשפטים שאין להם טעם אם הם יקָראו בקריאה מהירה וללא עם תשומת הלב המבקשת להיות שם.
וכי הוא אמר !!
אז אני כותבת, וכותבת; מחשבות, רגשות, רצונות, תהיות, פנטזיות ותחושות הרבה תחושות מהכל בכל מכל
כשהוא קרוב אבל רחוק
כשהוא רחוק אבל קרוב
כותבת על געגוע תמידי שהתיישב אצלי בכל מקום בגוף.
מספרת לו באלו חושים אני אוגרת אותו אצלי עד לעונג הבא שלו בי
מתעכבת על הדברים הקטנים ששום דבר חיצוני לא יוכל להסיר אותם ממני
ולפתע מבינה שאני כותבת לו את הכלבה שאני לו, החתולה שלו,
החיה הקטנה שאני הופכת להיות בנוכחות שלו ובשבילו.
כותבת ומחייכת
כל הגוף מחייך מבפנים, אין בהלה, אין מלחמה
יש אותי השלֵמה.

שלא מפחדת מהפחד