כמעט ערב,
אני מחכה בחדר שלך על ארבע על המיטה, בסבלנות ובדממה.
אני שומעת אותך נכנס, קצת מופתע שהדלת לא נעולה
שומעת את הצעדים שלך עולים במדרגות כבדם ועייפים
ואותך ממלמל - "העוזרת שכחה לנעול, מוזר"
כשאתה מדליק את האור מתגלה בפניך הישבן שלי לידו שוט, מחבט ופתק.
"תחבוט בי אותך, בבקשה, אדון שלי."
השתיקה שלך מכסה את עיני בדוֹק של דמעות חוששות.
פעימות הלב שלי מחרישות את אוזני.
רחש כפתורים נפתחים, רוכסן שנפרם והנשימות הכבדות שלך מבהירות לי שאתה מתבונן בהפתעה שעל המיטה הגדולה שלך.
אני שומעת את המים זורמים במקלחת וטיפות מטפטפות מעיני וגם בין רגלי שמתחילות לרעוד מהמאמץ שבעמידה ממושכת על ארבע.
פתאום, כף ידך נוחתת על פלחי ישבני חזק ובקצב מהיר ועוד לפני שאני לוקחת אוויר, אני שומעת אותך קרוב קרוב אל אוזני
"בדיוק מה שאני צריך עכשיו, שובבה שלי"
אתה לוקח את הפלוגר ומתחיל להצליף על כפות רגלי ואני מתכווצת,
מעביר את הפלוגר בין שפתי התחתונות, מהמהם משו שאינני מצליח להבין וממשיך להצליף על הירכיים,
ממשיך בעצמה וללא הפסקה לישבן עד שהוא מאדים מאד.
"סיפרי בקול עד 50" אתה אומר בלי להפסיק לרגע.
אני לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה לספור.
הפעם אתה הוא ההפתעה.
לרוב אתה מצליף בהפסקות, מלטף באמצע
הפעם החלטתי להפתיע אותך ולהגיע בדיוק לרגע בו אתה צריך בלי לחשוב עלי כלל
ולמרות זאת אתה מצליח, שוב, להפתיע אותי.
מדהים אותי שוב ביכולת שלך לקרוא אותי, מחשבותי ורגשותי מבלי שאגיד יותר מידי.
"על הגב", אתה אומר ואני כבר מזמן מעופפת לי במקום אחר.
אתה עובר להצליף על הכוס שלי - "20 ולאט" אתה נועץ מבט לתוך עיני המבריקות מדמעות בלתי נשלטות
מרפרף על הדגדגן ועולה להצלפות על החזה שלי. "ספירה של 10 ולאט לאט" אתה מתקרב אלי.
כשהשדיים שלי מקווקות באדום בהיר, אתה מתיישב לידי ושם לי אטבי מתכת על הפטמות.
"עכשיו אני הולך להתקלח" אני שומעת אותך אומר תוך כדי שאתה מתרחק
ואני מוכנה לשכב כך ולקבל ממך כל מה שרק תרצה גם במשך שמונת ימי החנוכה :)
למה אתה אומר שלא באתי - הנני כאן לצבטות האש והצלפות השוט
שבת שלווה סקס ואהבה אנשימים
