יש ימים בהם גם אני לא מכירה את עצמי.
אלו הימים האלו שמישהי אחרת מבצבצת מתוכי
מהססת, לא בטוחה. כזו שמקשיבה לדקויות מיותרות
כזו שמפענחת מילים וטון של קול, מהמקום הירא שלה.
בימים המעטים הללו, ימים שבהם אני מעזה להגיד את החשש שלי בקול
מין רגש שכזה שברוב הימים עף למעלה בהתרגשות.
מין רגש כזה שרועד לו, לעיתים רחוקות, מבצבץ מציק ומגרד
שואל שאלות שכבר מזמן ענית לי עליהן שוב ושוב.
ולמרות שנענתי ונהנתי לא פעם, אני כאילן מנסה למצוא שוב את מקומי,
כאילו הוא פתאום לא לגמרי ברור לי.
אלו הימים שהרגישות העמוקה והעוטפת שלך נעמדת מולי
אוחזת בפני ואומרת לי מילים שאני יכולה לפרש רק בצורה אחת
שם, ברגעים הללו, אני מבינה, שוב, את המקום המדויק שלי אצלך.
מקום של אהבה, הערכה, כבוד ויראה
מקום שבו אני שלך.
מקום בו אני אכן יכולה לומר לך הכל
אפילו נדרשת לכך.
אבל, צריכה לזכור שלא תמיד אתה פנוי
ולא תמיד התגובות שלך יהיו תואמות את מה שאני רוצה לשמוע ולהרגיש.
אתה מרגש אותי על בסיס יומי
ואני כלכך רוצה לתת לך בדיוק את מה שאתה זקוק ורוצה לו ממני
אבל לפעמים אני סוטה מהדרך.
ואתה, בדרכך המיוחדת
שובת הלב, הנחושה והמכבדת
מחזיר אותי בדיוק רב למקום בו אתה רוצה אותי
מזכיר לי במילים ספורות כמה אני שלך
הרבה יותר ממה שאני לפעמים חושבת.
אחרי כלכך הרבה זמן בו אתה נוטע בי את שורשיך באופן קבוע וברור
לא מאפשר לשום ספק או חשש להשאר בתוכי יותר מרגע קצר
אולי הגיע הזמן להפסיק לחשוב
להניח הנחות בגלל מילה שנאמרה
או סתם קול קצת יותר טרוד מהרגיל
אלא רק לזכור כמה גדול הלב שלך
לזכור את יכולת ההכלה שלך אותנו.
אדון שלי
חנוכה בפתח, ואני אהיה לך החנוכיה הכי מאירה שיש, אם רק תרצה בי ככזאת
אהיה לך בכל יום הקן בו תוכל למלא בי בך כל אשר תרצה
אני אזכור לדלוק עבורך, גם כשאתה עסוק וטרוד
וכל שאתה צריך ממני זה לשמור אותי בוערת עבורך.
- כותבת גם כאן, בעיקר בשבילי, כי הרגש גואה ומלא והייתי זקוקה לעוד מילים כדי להגיד מה שכבר אמרתי, מה שהוא יודע ומה שאני הייתי צריכה שיחרט בגופי וליבי כבר מזמן.
לראותם בלבד :)
בבקשה שים לי נר על ה חלון{לא טעיתי} - פבלו וסטלה מאריס
ונרקוד לאט את מחול הנשמות
שימי נר על החלון
והלב ישוב לפעום.