"אם זו אמת או רק חלום.
אתה חייכת, חיוך קטן
ובי הדלקת שלהבת..... "{פגישה ראשונה - אילנה אביטל}
השיר הזה מתנגן בתוכי כבר יומיים
אולי חדר לחורים שהושארו פתוחים על ידך כשיצאתי ממך.
"מה את רוצה?"
"תזיין אותי, בבקשה אדון שלי"
הבקשות שלי עדיין מגיעות עם חיוך של מבוכה, אולי זה חיוך של התרגשות
או עירבוביה של השתיים
אתה מנסה ללמד אותי להעיף ממני את המבוכה
"החיוך הזה שלך שלפני"
"עכשיו תבקשי בלעדיו"
אני מתפתלת ומבקשת.
אתה מנסה להבהיר לי שהרצון, הצורך והבקשה שלי אותך וממך הוא לא מקום למבוכה.
להפך...
כך בדיוק אתה רוצה אותי, נטולת חששות או עכבות מולך
אומרת את מה שהיא חושבת, מפנטזת, רוצה, מבקשת בקול בהיר, צלול, חזק בלי שברים באמצע
כל מפגש איתך; קצר, ארוך, סשן כזה או אחר מכניס אותך יותר עמוק לתוכי
אתה מספר לי את הדברים שאתה פחות אוהב
רק כשאני קרובה אליך ומרגישה כמה אתה אוהב.
"לאט, לאט" היה המוטו שלך מהרגע שהכרנו
ועדיין אני לומדת אותך
מגלה שכשיש מקום בו מותר להגיד הכל,רק צריך ללמוד איך להגיד את זה
רק לבחור את הטון הנכון.
"את מדברת יותר מידי" אתה אומר
והזין שלך ננעץ לי בפה
ואני בכלל מנסה לספר לך שאני כותבת הרבה {ועדיין לא כל מה שיש לי לכתוב לך}
שבדכ אני שותקת
ושרק התרגשות או מבוכה גורמים לי לדבר
גם שטויות לפעמים...
וכל זה בגללך בכלל.
כל מפגש, סשן מותיר את תוכי פעורה יותר לעוד ממך
לא מצליחה להבין, למה אין לי שובע ממך
יוצאת ממך וכבר רוצה לחזור לעוד מנה.
החיוך הקטן הזה שלך, שיושב על הפנים שלך כמעט באורח קבע,
כל הזמן מול עיני, משאיר את השלהבת שלך דולקת בי כל הזמן.
חג אורים שמח
