אני שומעת את עצמי ממלמלת
אולי אפילו צועקת.
יד מונחת לי על הפה, "אני צריך לבקש רשות בשביל זה"
אני פוקחת עיניים מבינה שחלמתי חלום עליך .
מחייכת אליו, " אז תבקש, ובנתיים אני אמשיך לחלום".
"ספרי לי על מה חלמת".
ובחלומי;
הודעה נכנסת "אני בביתי, בואו".
מגיעים מאד נרגשים, אחרי חודש של מילים ללא מגע, ללא הרפיית הנפש במקומינו תחתך.
במקום שבו אני משילה כל משא ומסע מעלי.
לבושה בשמלה בצבע יין, מחשוף קטנטן ושובב.
אתה מכניס יד ומרגיש את הלב המשתולל ואת השד הכמֶה לאחיזה שלך.
יין נמזג, גופות מתערבבים זה בזו.
טפטוף נרות על גופי החשוף והקשור, מסמן בי אותך.
מלפפת בחבל שמערסל אותי ומחזיק אותי גבוה מעל הרצפה בגובה שנוח לך לזיין אותי.
אתה מלטף, צובט, מצליף, מטפטף, מנשק ויורק.
הוא על ארבע מוצץ לך צמוד לכל צעד שלך.
"תזיין אותי,עכשיו, בבקשה", אני מבקשת, כמו שלא ביקשתי מעולם, קול צרוד מייללת כגורת נמרים.
ו.......
השעון מעיר אותי.
בן של זונה השעון הזה...
בוקר טוב אנשימים