סקרנות מאוחרת

 קורע אותי :)
יכולה להרגיש את כף היד שלך נוחתת לי הלחי
בעוצמה כזו שהראש שלי מורם גבוה
ומבקש עוד.

כל כך חסרות לי המילים שלך
שעושות לי פרפרים בבטן.
אלה שמרגישות
כמו הצלפה של קיין אוהב
אלו שמשאירות בי 
סימני הדרך שלך

הקול שלך שפותח לי את כל הברזים בגוף.
חסר לי כמו טפטוף חם של דונג
בדיוק על קצה הפטמה שלי

יש בי את השקט הפנימי שהחדרת בי במשך כל הזמן הזה
{עוד רגע וזה כבר שנתיים, לא להאמין...:) }
הידיעה שעוד רגע תתפנה ואחזור להרגיש אותך בכל ערוץ אפשרי.
אבל בנתיים החוסר בך, החלל הזה שרק אתה יכול למלא,
מכרסם בי.
אז אני כותבת שם וגם כאן 
רק כדי להרגיש אותך הכי קרוב שאפשר
וגם כדי שלמרות שאתה יודע תדע עוד יותר
כמה אתה, אדון אהוב שלי, חסר לי בכל דרך אפשרית.
מחכה לך עם לשון בחוץ
שתצמד אליך לשעות של טעימות
ולב בדהירה מהירה 
ששומר על כושר
למילוי החוסר
:)