סקרנות מאוחרת

דמעות לוחצות לי בין בית חזה למעלה העיניים
חונקות אותי כמו שהזין שלך נדחק עמוק לגרוני.
שנתיים של ביחד, של קשר אחד יחיד ומיוחד שקשרת אותנו אליך,
וזו פעם ראשונה שדמעות נוכחות לי, בלב ובגוף.
אני לא מצליחה לפענח אותן
יודעת שהן מנסות לומר לי משהו
ולא מבינה למה ומדוע, עם כל הערום מולך, הפיזי ובעיקר הנפשי
הדמעות חוששות להיראות? חוששות להיות נוכחות במלוא עוצמתן?
מה מונע מהן לפרוץ ממני ולשחרר כל פיסת התנגדות שאולי עוד יש בי.
חשבתי שאני כל כולי שלך
שהכל אני יכולה מולך ובשבילך
וגיליתי שיש לי ובי עוד עבודה
אני רוצה למסור גם את החלק הזה לך.
לתת לעצמי להיות מולך שטופה בדמעות,
כי הדמעות שלי הן ניקיון והתמסרות אולטימטיבית, שלמה ומושלמת.
וככה בדיוק אני רוצה להיות עבורך.
לעמוד על בירכי
להיות עמוק בשקעים הללו בגופך
ששם מקומי
ולשפוך את כולי החוצה
את כל הנוזלים שמבקשים לצאת בשבילך, בגללך ובזכותך.
המיצים שלי שנובעים ממני ומבקשים דרכים החוצה
בנוכחותך.
ואני תוהה מה ימשוך את הפקק הזה שנתקע לו בין עיני ואיבר המין שלי.
כיסוי הגוף שלי בשעווה או מתיחת הלב שלי.
הצלפת שוט דק וכואב מדויק על הפטמות או על הדגדגן המיילל או,
להשאיר אותי באפילה עם מחשבות ולב יוצא מכליו.


אל תיתן לי דקה להתרגל אליך שוב :)