סקרנות מאוחרת

אני אומרת לו ומבקשת ממנו רשות לשים כאן דברים שכתבתי בהתחלה בהתחלה לעיניו בלבד
ועכשיו הם מראים לי איפה הייתי לאן הגעתי
מילים שמבהירות לי שאני בעצם עדיין באמצע הדרך אולי אפילו קצת קרובה להתחלה.
פעם ראשונה שהוא מסרב לבקשתי.
זו האינטימיות שלנו הוא אומר לי והיא לא לפרסום.!
"קצת יותר משנתיים" הוא מחייך כשהוא קושר לי את הידיים "אני סופר" ומותח אותי מקצה של השולחן לקצה השני.
"אני יודעת לפי תאריכי המיילים והפוסטים שכתבתי" אני מופתעת מהתשובה שלו "כתבתי לך את המייל הראשון למחרת הפגישה הראשונה"
ואני חסרת סבלנות ואיפוק שכמוני כלכך רוצה לכתוב משהו לציון הדרך הזה.
ואני ממשיכה לנדנד, מנסה להסביר שאני כזו שמתבטאת במילים בכתיבה ולרוב מבהירה לעצמי את עצמי כשאני כותבת.
ושבשבילי אינטימי נשאר תמיד אינטימי גם אם הוא לא פרטי.
אבל זה לא עוזר.
הראש לי מתחפר אצלו בנקודת האמצע שלו, זו ששומרת עלי מעצמי, הצורך הזה פשוט להיות שם למרגלותיו,
מאפשרת לי לחשוש אבל להיות.
והגוף עוד כואב לי מאתמול כשאני עדיין מרגישה בכל נים בגופי את החיבוק החזק זה שפוקק לי ופתח את הפחדים שפתאום הצטברו להם בעורקים שלי "אני מרגישה תינוקת" וחיבקתי חזק שלא יברח
"את תינוקת, גורה שלי" ונתן לי לגעת, ולקחת רק מה שאני רוצה.
"צורך, הזדדקות, רצונות מרימים ראש גבוה פתאום, לא מבינה על מה לחצת שהם ככה ואני מפחדת"
טיפסתי אליו ניסיתי להתיישב לו בתוך החדרים של הלב.
והוא רק מתרווח מלטף לי את הראש שיונק ביטחון, אהבה ואוויר מהגוף שלו.
מתמסר לצורך שלי.
אחכ כשאני נרגעת, הוא משתמש בי, כמו שהוא צריך ורוצה וכמו שאני הייתי רוצה יותר ויותר.
שנתיים ובשבועיים האחרונים אני מרגישה שפתאום אני לא מבינה כלום
מערכת יחסים שכזו שממשיכה להתפתח, משתנה, גדלה, מתרחבת, מביאה אותי למקום שחשבתי שאני כבר בו מזמן
והנה פתאום אני נזקקת שוב וצריכה יותר. 
והמילים יוצאות ואומרות לו, ושואלות ומבקשות ומספרות בלי שום שליטה שלי על הענין,
ואני אולי חופרת לו שוחות, מקווה בלב ובגוף ולא בשכל :)
אבל משהו קורה ואני יודעת שהגיע הזמן להפסיק לנסות להבין ולהתמסר למה שקורה,
כי ההתמסרות משחררת :))
ואני מבינה שאני נמצאת היום במדרגה שעוד לא הייתי בה אפעם בעולם הזה ובקשר בכלל
וזה מפחיד לי.
פתאום אחרי כלכך הרבה זמן, אני קצת מבוהלת מהרגשות של עצמי.
ואני נזכרת בפוסט שכתבתי ממש בתחילת הדרך כאן בבלוג 
זה מפחיד לי מידי - 
ואני מטיילת בין הפוסטים שכתבתי מאז הכירותינו ומגלה את הפוסט הזה שנכתב כחמישה שבועות אחרי שהתחלנו
חג החירות  https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=528283&blog_id=78409
הוא מבטא תחושות מאד דומות שיש לי היום רק היום העצמות הרבה יותר גדולות
עצמות שמטלטלות אותי גורמות לי קצת להתבלבל ולחפש את עצמי ואת המקום שלי אצלו
וגורמות לי להרגיש שאני עולה עוד שלב בסולם הקשר היחודי הזה.

לחיי השנים הבאות ביחד
שכל אחת תהיה עצמתית ותשוקתית מקודמתה