ותעצמי עיניים אתה אומר לי ונעלם אל תוך הבית.
עיני עצומות והידיים שלי עליהן, שלא יפתחו חס ושלום כשאני שומעת אותך מתקרב ומניח על עיני כיסוי.
אמצע היום, שמש ורעש של יום בחוץ ואצלי נהיה שקט ואפלוליות נעימה.
כל החושים מתרכזים בך.
אתה חוגר לצווארי את החגורה שלך וכך כמעט שעה שלמה אני הולכת לאן שאתה לוקח אותי.
הידיים שלי כל הזמן נוגעות בך, מחפשות את העוגן שאתה בשבילי, הפה, כמו גורה קטנה צמוד כמעט כל הזמן על העור שלך, לא לפספס ולו מנה קטנה ממך.
אני על הברכיים והפה שלי יורד מהפטמות לזין שלך
ואני מתענגת עליך כאילו היית קינוח של ארוחת צהריים.
אתה לוקח אותי עוד צעד עמוק יותר אליך, הפעם בסשן של שקט.
בתוך כל היום הרועש והמרגש שהיה לי אתמול אתה לוקח אותי להפסקה.
ואני, למרבה ההפתעה, נרגעת, משחררת מחשבות מהכל ונמצאת רק בך, במה שאתה רוצה וצריך ממני.
"תתרכזי" כתבת לי רגע לפני שיצאתי אליך והעיניים המכוסות השתיקו לי את כל הרעשים החיצוניים וגם הפנימיים.
חוסר היכולת שלי לראות השאירה אותי צמודה אליך.
החגורה לצווארי השאירה אותי שמורה ובטוחה.
שעה של שקט פנימי, עם סערה אחת ויחידה.
אתה.
תודה אדון שלי.
בוקר טוב אנשימים 🙂
