ממש בתחילת דרכי בממלכת השליטה, הבדסמ, שאלתי הרבה שאלות, ניסיתי להבין הרבה דברים.
התמסרתי לגמרי, אבל לא הייתי באמון שלם.
לא מספיק סמכתי על עצמי שאני סופסוף במהות שלי.
שאני באמת בטוחה ויודעת מה אני רוצה ועושה.
זה יצר אצלי מלחמה פנימית בין ניסיונות ההבנה העצמית להתמסרות המלאה.
נלחמתי בעצמי, והייתי זקוקה מאד שמי שמולי, שולט כמובן 😊 יכיל ויוביל ויראה לי אותי במקומי ואת הצורך שלו בי, בחלק הזה שעדיין חשש להתפשט לגמרי ולהיות אני במלואי. להיות אני במקום ההוא מולו.
זה היה תהליך ומול כל אחד שעברתי (לא היו המונים משמעותיים כמו שזה נשמע) השלתי עוד משהו.
כל אחד שהיינו איתו בקשר יותר משיחה ומפגש אחד היו משמעותיים, כי מכל מפגש שכזה, למדתי עוד על מי אני ומה השליטה הנכונה לי, כיצד הנשלטת שבי מאפשרת לי להיות אדם שלם.
היום, יותר מפעם ויותר מתמיד, אני יודעת שהחלק הזה שבי הוא לגמרי חלק מהפאזל שעושה אותי שלמה.
כשזה חסר או לא נוכח בדרך שאני זקוקה לו, כאילו חסרה לי חתיכת מרצפת לדרוך עליה וזה משאיר אותי מעט מתנדנדת, פחות החלטית וברורה לעצמי.
לא. אני לא תלויה בחתיכת הפאזל הזו, ויודעת לחיות בלעדיה כשאני צריכה. אבל, כשהחלק המתוק הזה, החלק המספק הזה, חלק שכשאני למטה באהבה והערכה למקום שלי ולי, כשהחלק הזה נמצא בחיי באופן קבוע ומסודר אני חופשיה, אני שלמה ואני מלאה אנרגיות של עשיה בפרט ושל תשוקה בכלל. 🙂
בוקר טוב ושבוע נפלא 💜