במשך 10 שנים נבדקתי , ממוגרפיה, אולטראסאונד, מישושים :)
מעולם לא קראו לי לבדיקה נוספת
כשהיא התקשרה ואמרה ש "הבדיקה לא יצאה טוב, ועלי לבוא לממוגרפיה נוספת..." כמעט באותו רגע הבנתי שמשהו הולך להשתנות לי בחיים ובגדול.
פחד מוות לא היה שם, היה שם הפחד מהלֹא ידוע ומלֹא להיות.
אחרי שקיבלתי אבחנה ברורה התעוררה בי תשוקה ותאווה לחיים שלא הכרתי.
הבנתי שאני מאותו רגע חיה כדי לחיות א, כל מי שאני ולא רק בחלקים.
חלק יפה ממי שאני זה היותי חלק מהעולם הזה. השליטה, הבדסמ.
המקום הזה שבהיותי בתוך המחשכים והפחדים לימד אותי להינות מהלא ידוע, עד כדי צורך וגם גמירה לפעמים. :)
למדתי להיות נוכחת כל כולי בדרכי, גם כשאני על הברכיים, או עם סימני כף היד שלו על הלחי שלי.
אז רגע לפני שהחודש להעלאת המודעות לסרטן השד מסתיים
אני רק אזכיר
שצריך לא לפחד מהפחד!!
וללכת להיבדק
כי מי כמונו כאן יודעות שהפחד הוא בדיוק
המקום בו איתו עלינו להתמודד.
בוקר של טוב אנשימים