צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 5 שנים. 30 באוקטובר 2018 בשעה 8:30

כשהצורך גובר על כל הגיון
אז אני תוהה
היכן ההתמסרות שלי?
למי ולמה אני משחררת?
הגוף שלי רועד מבקש 
שתיקח אותו
ותסחט אותו עד תום
הנפש מבקשת בדיוק אותו הדבר
אבל אין לי מושג האם הצורך 
שלך הוא לסחוט אותי עד הטיפה המטפטפת האחרונה

בדיוק באותו זמן שאני וגופי משוועים לך שתעשה כך.


איך אדע אם אני כאן בשבילך או בשבילי?

הרועה הבודד38​(מתחלף) - הדדיות לא סותרת התמסרות
לפני 5 שנים
סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - לא. רק שבימים כאלה לא תמיד אני יכולה לדעת אם היא אכן נמצאת בסינכרון מלא 🙂
תודה
לפני 5 שנים
Seductive Promises - יחד. לכן זהו קשר זוגי.
לשניכם יש צרכים.
לפני 5 שנים
סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - במקרה שלנו לשלושתינו 🙂 אבל אני לא בטוחה שרמת הצורך או הזמן תמיד מקבילים 😌
לפני 5 שנים
cיגי - אני מבטיחה לך לך שאת שם עבורו. הצורך שלו הוא כמו שלך אם לא יותר:)
לפני 5 שנים
סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - סיגוש 😚 מוזרה לי התחושה לאחרונה, אני מרגישה שאני שם עבורו, שעצם הצורך שלי בו גורם לו עונג עצום, גורם לכולנו יותר שחרור. זה לכשעצמו מגביר בי את הרעב אליו, ואז אני תוהה אני צריכה, רוצה? זה עבורו או עבורי. נכון זה עבור שנינו אבל... חוסר ביטחון זמני 🙂
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י