בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 5 שנים. 10 בדצמבר 2018 בשעה 12:49

כשאני כמהה וצריכה אבל צריכה לחכות בסבלנות אין קץ, אפילו למילים ממך
אני הולכת לזכרון שלך בגוף שלי
מרחיבה את המקום שלך בלב שלי
ומציצה במילים שכתבתי איתם אני נמצאת ומרגישה אותך

"עיניים פתוחות, תסתכלי עליו" אתה אומר. אני מקבלת אותך שם וזה כואב ונעים לי. עיני פקוחות כל הזמן. 
היד שלך על הצאוור שלי, מלך האריות שלי אתה.
אני אוהבת את היד שלך שם מחזיקה אותי חזק כאילו תפסת אותי בשיניים,
וכשאתה גומר, קשה לי להסביר את תחושת המלאות, ההנאה וקצת גאווה שאתה ממלא אותי בעונג שלך.


לומדת להגיש לך אותי בכל דרך צורה וזמן שתבחר.
גם אם עלי לכתוב פחות .
הראש ריק ואני מתנהלת רק לפי הרצונות וההנחיות שלך וזו תחושה נפלאה שקשה לתאר.
משוחררת מכל אחריות, דבר אחד מוטל עלי שתהנה ממני.

"הסטירה מנקה כל שביב של חשיבה, אם היה בכלל על מה לחשוב :)."

"אתה נותן לי להתענג ממך בכל דרך אפשרית, איך אפשר לא לרצות מזה עוד ועוד?"
השיחות איתך הם חלק מלהרגיש אותך, אני אוהבת שאתה מדבר על משהו אחד והידיים שלך אומרות לי משהו אחר כשהן נוגעות בי.

השדיים, הפטמות שלי רק מייחלות שכבר תגע בהן, הבטן רוצה להרגיש אותך,
העורף מחכה ליד שעוטפת אותו בעֹצמה, הצאוור מחכה שתאחוז בו כרצונך.
ואת המתרחש בעומקי אגן הירכיים שלי, קשה לתאר,
יש שם הצפה ריגשית ולא רק פיזית,
אני מרגישה את פעימות ליבי צועקות משם ומבקשות שתמלא אותי.


אני מתגעגעת
אז מה אם בקושי עבר  שבוע 











להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י