יש את הימים האלה שאוחז בי רעב בלתי נשלט
תחושה פיזית של חוסר של צורך למשהו מאד ספציפי שמתבאטת ברעד פנימי של הגוף.
רעד שמזכיר לי את הפעם ההיא ששכבתי על הגב, רגלי מקופלות למעלה, עיני מכוסות, ידי קשורות אחת לשניה ובין כפות ידי הויברטור כשהוא קשור לצווארי ומכוון לאיזור הדגדגן. ידי, במעט יכולת התזוזה שנתנה לי מנסות למקום את הויברטור במקום הכי מענג שלי, ולא ממש מצליחות. העונג הזה שהולך ובא, הולך ובא, ה ו ל ך ו ב א ! :)
הוא יושב לידי, אני לא רואה מה הוא עושה. מידי פעם מושיט יד, נוגע בודק, מהדק ונותן לי לרעוד.
"אני אוהב את הרעד הזה שלך." שמעתי אותו אומר יותר מפעם אחת כשהיד שלו עוברת על פנים הירכיים שלי, כל פעם במגע שונה ואנירק מייחלת שהיא תצטרף לחגיגה ותגמיר אותי.
התנוחה הזו, הסיטואציה הזו כך מרגיש לי הרעד הרעב הזה שמסתובב בי עכשיו .
בשנים שאני בעולם הזה למדתי להכיר את הרעב הזה ואת התחושה המרעידה שהוא מייצר בי.
אני יודעת מה אני צריכה עכשיו. {וגם מה אני רוצה. 😄 אבל זה כבר סיפור אחר}
יודעת שאם היה אפשר לי להיות במקום שלי מולו, הייתי מקבלת את מה שאני זקוקה לו עכשיו.
אני צריכה לבטא את זה במילים או לפחות לנסות להסביר לעצמי בצורה הגיונית מה הוא הצורך המדוייק שלי.
למה אני צריכה לשים את עצמי במקום ההוא כדי להרגיע את הרעד הפנימי הזה,
כדי לאסוף את עצמי, לגרום לכל מיני חלקים שבי למצוא את מקומם.
כדי להיות שלמה כדי להיות רגועה כדי לישון בשלווה. :)
אני יודעת שאני מתפלספת, ולפעמים פשוט צריך להרגיש ולהיות אבל, כשאני גם מבינה את עצמי בראש זה מכפיל לי את העונג ואת הצורך.
זה מבהיר לי את מי שאני ואת הצרכים הפיזים והריגשיים שלי ומלמד אותי על ההתנהלות שלי במקומות שמחוץ למקום שלנו {שלי אצלו ושלו אצלי}
אולם, מעבר לזה מתעוררת בי שאלה, או שאלות.
אני זקוקה למקום הזה, שם למטה, לרגליו, שיקח אותי ויעשה בי כרצונו, לרצונו, ככה בהכי פשוט שיש.
זהו הצורך שלי ההזדקקות שלי, היא שלי, אז איך אני בעצם בשבילו שם?
האם זו משמעות הנשלטת?
האם זוהי נקודת ההשקה בין הצורך שלו לשלי?
ואיך לעזאזל אני מתמודדת כשזה לא מתאפשר בזמן שאני צריכה? :)
שבוע מצויין אנשימים
