סקרנות מאוחרת

פגישה, חצי פגישה,
מבט אחד מהיר,
קטעי ניבים סתומים - זה די
ושוב הציף הכל,
ושוב הכל הסעיר
משבר האושר והדוי.

אף סכר שכחה
בניתי לי מגן
הנה היה כלא היה.
ועל ברכי אכרע
על שפת אגם סואן
לשתות ממנו לרויה.

השיר הזה, אומר הרבה יותר ממני את התחושות המדויקות שלי בימים אלו.

ימים של מרחק שגורמים ללב ולגוף שלי להמתח כמו גומי.

גומי שרק מחכה לפגישה או חצי פגישה שבה תשתחרר כל עצמת הצורך והרצון שמכונסים עכשיו לחבל אלסטי דק ומתוח שאני.

שום דבר שאני עושה, חושבת או מרגישה לא יוצר סכר ומגן מפני הרגשות, המחשבות והצורך שצורח 🙂

והמכלול הוא לא רק הצורך הפיזי בלהעניק לך אותי כדי שתשתמש בי הוא כולל בתוכו את הצורך שלי 

לכרוע על ברכי

להשיל ממני את כל הדמויות שאני

ולהיות לך מי שאתה 

רוצה וצריך שאהיה

ושם בסערת הגלים שנוצרים

אני שותה לרוויה ממך ואותך 🙂

 וחוזרת להיות שלווה ושלמה.