פוסט שנכתב לפני יותר מארבע שנים, ולא במקרה הוא קפץ לי היום ישר לפנים,:) בכלל בחיפושי בענין אחר.
הוא לגמרי מתכתב עם הפוסט שכתבתי הבוקר.
כל פעם שאני נמצאת בצומת עמוסה לעייפה אני הכי נזקקת שבעולם.
נזקקת למקום היחודי שלי בכלל ובפרט אצלו.
לדרך הספציפית שלי לקבל את עצמי חזרה שלווה, שלמה ויודעת מה אני רוצה ומה אני עושה.
ילדה קטנה \ משה פרץ - כן ככה בא לי :)
מסתכלת במראה ולא ממש רואה ילדה
ילדה לא צריכה לעשות החלטות הגדולות עליה וממנה.
אישה צריכה לעשות החלטות, לבחור בשביל עצמה
וכמה קשה לי לבחור, להחליט
מי יודע מה נכון?
אפילו הבטן והלב לא תמיד מסכימים בניהם ואם הראש נכנס לפעולה אז בכלל תענוג קטן וכשהמצפון מצטרף לעוד קולות מסביב
כל מה שאני רוצה זה לצעוק חזק ובקול (שיניחו לי, שיחליטו בשבילי)
החיים כנראה לא מקבלים את העובדה שאולי עמוק בתוכי רוצה להישאר ילדונת.
אני כועסת ואני לא יודעת איך עושים את זה, אז אני גם מקבלת באהבה והבנה
הם החליטו בשבילי שעלי להתבגר, מהר , עכשיו
יש החלטות ומעשים שצריכים להיעשות ואני צריכה זמן וגם זה קצוב.
כמה הייתי רוצה לשבת בתוך ידיים גדולות ועוטפות
ושיהיה ברור מה נכון מה יביא את השקט הבריאות והאושר
שפשוט אדע, אבין. אבחר.
מחפשת את הפורקן, החופש והשלווה שתביא אותי למקומות הנכונים ולבחירות הנכונות
ערב טוב ורטוב אנשימים
:)