סקרנות מאוחרת

"שיכבי על הספה וחכי לי כמו שאני אוהב," אני שומעת את הקול שלו נותן לי הוראות, מסביר לי בדיוק איך עלי לחכות לו ולהפתעתי הוא מסביר גם למה ככה, וכמה זמן זה הולך להיות .
אני נשכבת על הספה, על הגב, רגלי פשוקות.
הציפיה הארוכה שעוד רגע תסתיים, ההתרגשות המתעתעת, הלא ברורה לי מכך שהוא מגיע להשתמש בי בדיוק למה שהוא צריך כרגע, גורמות לי לגאות של נשימות ולהצפה בעולם התחתון שלי.
הוא נכנס, אני שומעת אותו סוגר אחריו את הדלת, מבטי אל התקרה, כמו שהורה.
הוא נעמד מעלי, אני רועדת ממאמץ שלא לקום ולקפוץ עליו לחיבוק מוחץ, מעביר יד מקודקוד ראשי דרך קו האמצע של גופי. נעצר באמצע שפתי התחתונות.
"רטוב כאן מאד." הוא מציין ושתי אצבעות שלו חודרות מעט פנימה. "את לגמרי מוכנה בשבילי."
אני מגייסת את כל הכוחות שלי לא לענות לו, לא לזוז, להתנהל בדיוק כמו שהורה לי.
אני נושמת עמוק את כל המילים חזרה לבטן ורק מוציאה נשיפה קלה של דו תחמוצת הפחמן החוצה. :)
"קשה לך." הוא מניח כף יד מתחת ללחי שבצד מסעד הספה ומסובב את הפנים שלי אליו.
"הסתכלי אלי, לעיניים שלי ורק אליהם." הוא פורם את כפתורי המכנסיים שלו ואז מסיר את החגורה.
אני מרגישה את הפטמות שלי נעמדות דום מתוח מבעד לגופיה הדקיקה שעלי. הוא נעמד על בירכיו על הספה ומגיש לי את הזין היפה שלו. "תטעמי." ביד אחת הוא מרים את ראשי והאיבר המזדקף שלו כבר עמוק בפי, רגע לפני שאני נשנקת הוא מוציא אותו מפי ואת היד שלו שולף מתחת לראשי שנשמט על הספה. "איפה העיניים שלך? נעלמו?" אני שומעת אותו, וכשעיני מוצאות את עיניו הוא כבר נמצא בין רגלי, "תרימי את עצמך לכיווני." הוא אומר בחיוך אפל שכזה. ברור לו שזו אקרובטיקה עבורי.
אני מרימה את האגן לעברו, נזכרת בגשר שהיו מבקשים מאיתנו לעשות בשיעור התעמלות בכיתה ו, עיני מחייכות ישר אל תוך שלו והוא חודר אלי כל כולו, הכי עמוק שאפשר.
הוא אוחז בצד החיצוני של ירכי, דואג שלא אהיה פרושה אלא צמודה אליו, שארגיש אותו מזיין לי את הרחם.
אני מתחילה לנוע לו על הזין, גבי קעור נתמך בשכמות שלי שעל הספה ובידיו האוחזות בירכי.
"מאד נעים לי שאת מאוננת עלי ככה. תנועי קצת יותר מהר." הוא לא זז רק מביט עמוק אל תוך עיני. הפה שלי נפתח קלות, "זה לבקש לגמור? כי אם לא אני לא רוצה לשמוע." הוא מכווץ את ישבנו ומושך את אגן הירכיים שלי עוד יותר למעלה וצמוד אליו. "כן, אדון שלי," אני בקושי שומעת את המילים שלי "את שמעת את עצמך?, כי אני לא." הוא מתחיל לנוע למעלה למטה עם החלק ההוא שמעל הזין התפוח שלו. מחכך את עצם המפשעה שלו בדגדגן הנפוח שלי, שמרגיש כמו בלון לפני התפוצצות. הפה שלי נפתח מנסה לשחרר משהו שגם לי לא ברור, "מה את רוצה?" עיניו משחירות עוד יותר. "אפשר לגמור, אדון שלי?" ידי מנסות להיאחז בצידי ישבנו, "בבקשה." פי מתקשה להוציא מילים. הוא עוזב את ירכיי, אוסף את שתי ידי אל מעל לראשי יד אחת מחזיקה בן שם והשניה מונחת על צווארי, חונקת ומשחררת.
הוא מפשק את רגליו וכך מונע מרגלי לזוז ואני נעולה, מרותקת לספה.
הוא מתחיל לנוע לאט ובעצמה, החוצה ופנימה. "מה את רוצה, כלבה שובבה שלי?"
האביונה כבר מטפטפת לי מהדגדגן, אני מרגישה איך זיקוקי הדינור מתחילים בהתפוצצויות קטנות.
"אני רוצה לגמור, אדון שלי." אני לוחשת בשבריר השניות שהוא מאפשר לאוויר לחדור לגרוני.
"אני רוצה ליהנות ממך עוד קצת, תספרי עד חמישים ותגמרי." אני מהנהנת בראשי ומתחילה לספור בראש שלי, כשכל גופי ממוקד בעונג המטורף שהוא חווה, "אני רוצה לשמוע אותך סופרת." הוא מפר את הריכוז בו אני נמצאת. "עשר, אחת עשרה."
"לא. מהתחלה." עיניו מצטמצמות הוא מתכופף לעבר הפנים שלי, חודר עמוק יותר, מתחכך חזק יותר.
ידו לא עוזבת את גרוני, אני סופרת בקול כל פעם שידו מאפשרת לי.
הרגליים רועדות לי, חריץ ישבני רטוב כולו, אני מרגישה כיצד הגמירה לא רוצה לחכות שאגיע לחמישי, ואני מנסה לנשום אותה פנימה.
הוא לא מסיר את הידיים והעיניים שלו ממני, הוא מתחיל לנהום את נהמות האריה שאני כלכך אוהבת
ואני פותחת את פי רחב, צועקת בקול חלש "חמישים" ומתפוצצת, כל האורות נדלקים לי מול העיניים, עינו הופכות לאש ובעוד אני מנסה להירגע, הוא שואג לתוכי את הגמירה שלו והגמירה שלי נדלקת ושב ומתארכת לה עוד קצת.
"זיון, זה כל מה שרציתי ממך," הוא מועך אות שפתי בנשיקה עמוקה ומרוצה, עוטף אותי ומצמיד אליו לעוד דקה ואז קם מעלי רוכס את מכנסיו ומתחיל ללכת.
כשהוא אוחז בידית הדלת הוא מסתובב אלי. "נפגש ב 21.00 בערב אצלי, תביאו יין טוב."

בוקר של מלא טוב אנשימים