הוא עומד על ארבע קרוב מאד לדלת, מרוכז כולו בקולות וברחשים שבאים מתוך החדר.
זרימת הדם לזין שלו שוטפת בפעימות חזקות מעבה ומזקיפה את האיבר שלו בדיוק כמו את הלב שלו.
הוא כולו בתוך הרעשים, החריקות, הגניחות, רעש ההצלפות והנשיקות שנשמעים מעבר לדלת הסגורה.
הוא אינו יודע כמה זמן הוא כבר עומד כך, אפילו הברכיים שלו לא מבקשות הפסקה.
הדלת נפתחת, יד גברית מלטפת את שערו, מושכת אותו קלות מעלה, ואז אגודל ואצבע נסגרות על ערפו. "בוא, הגיע הזמן שלך לצפות מקרוב ואולי גם להצטרף." הוא שומע את אחד הקולות המאד אהובים עליו ומרגיש את האצבעות נסגרות על עורפו ומושכות אותו.
הוא נכנס, כשהוא עדיין על ארבע, אל החדר.
האדון עוצר אותו בדיוק מולה. היא שוכבת על המיטה, קשורה כמו ישו.
פעורה, צעיף על עיניה וגאג על שפתיה.
את הרטיבות של שפתיה התחתונות אפשר להריח וגם לראות.
הוא שומע אותה גונחת ורואה אותו מניח אטב על הפטמות שלה, ואז טיפה חמה נוחתת לו על הגב, הוא מתקער.
"אתה צריך להרגיש לפחות קצת ממה שהיא הולכת לחוות היום." הוא יכול לחוש את קולו של האדון קרוב קרוב לאוזנו.
הוא מהנהן ולוקח נשימה עמוקה כדי להמשיך ולספוג את השעווה שמטופטפת לו על הגב והישבן מהירה יותר מהנשימות שלו.
לא לכעוס עלי שהפסקתי באמצע, גם אני מחכה לראות לאן יתקדם הסשן הזה :)
יום ראשון שמח לכולנו
לפני 5 שנים. 17 בפברואר 2019 בשעה 7:37