סקרנות מאוחרת

יציאת מצרים היא מטאפורה נפלאה, אבל האם היא באמת יציאה מעבדות לחירות?
האם לא יצא עמנו מעבדות הגוף לעבדות הרוח?
תחשבו על זה 😊

קצת מעל שלוש שנים עברו חלפו מאז אמרנו כן לו והוא לנו
גילינו עוד ועוד עלינו כזוג ועל כל אחד מאיתנו בנפרד.
גדלנו בתוכנו והגדלנו את נוכחותנו.
נתנו מעצמינו הרבה מעבר למה שחשבנו שאנחנו יודעים לתת.
עשינו דרך שלא האמנו שקיימת בכלל 😊
כל כך יפה להתמסר. לבטוח באדם ובקשר, גם אם לא הכל הולך חלק, ולתת לקולות הפנימיים שלנו להיפגש וליצור לחן חדש.
כשהמקום מוגן, בטוח וברור, ההתמסרות עצמה היא עונג של ממש.
התערטלות הגוף והנפש מאפשרת חופש אמיתי ומרגש. מאפשרת בקיעת מחסומים.
השקט, הבטחון, ההחלטיות והקביעות מאפשרים לי להיות מי שאני במלואי.
מאפשרים לי להיות פתוחה וגלויה, חשופה ופעורה בכל רובד שקיים בי.
אני חושבת ומאמינה שזוהי חירות 😊
בשבועות האחרונים אני עוברת שוב טלטלה לא קטנה האיש שלי איתי וגם האדון צועד איתנו.
לא מפתיע אותי שכל זה הגיע רגע לפני האביב, שניה לפני שאני חוגגת יומהולדת.
ברור לי שאני בעוד למידה מול חירות הנפש האמִתית שלי.

המילים הללו שכתבתי לפני כשנה מאד מתאימות לי לימים אלו – ימים של פרדה והתחדשות

נפרדת ממני
מכל מה
שאולי הייתי
"משבר האושר והדווי" 
מנסה להשיל
קליפות אחרונות.
בשקיפותן 
בונות לי מגן

מנסה להיפרד
מהביטחון
שבאי הודאות.
מתפשטת
כדי להביט
בקווי המתאר
שמספרים לעולם
אותי

רוצה
לכרוע על בירכי
ללגום מהסערה
לרוות שמחה
להתעגל באהבה
להיפרד עכשיו
מקשיחות השכחה
שבנויה בי, כסכר.

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_DSC_4109.1.jpg

תחיו בשמחה, באהבה ותהיו חופשיים מספיק להפרד ממה שלא מתאים לכם יותר
תחיו בתנועה מתמדת מבפנים ומבחוץ, אלו החיים בעצם לא?

חג שמח