סקרנות מאוחרת

"תפשיט אותה" הוא אומר לו.
אני עוד לא בדיוק מבינה מה קורה
מעורסלת אל גופו ללא חבלים, רק ידיו קושרות אותי אליו.
הוא מפשיט אותי ואני מרגישה קצת כמו תינוקת כשהוא אוחז בי עור לעור
צמוד צמוד, לא נותן לי להרים את האף או הפה ממנו.
וכל הגוף שלי מרותק לגוף שלו, מתרגל אליו, מרגיש אותו
התנועה היחידה היא תנועת הגוף שלו שנפערת כדי לאפשר לי למצוא את השקעים בהם גופי ירפה ויתמסר.

אני אוהבת הפתעות - הפתעה כמו שעשו לי, יכולה להעיף אותי גבוה
אבל, אני זקוקה לזמן - כמו בכל דבר, הקצב שלי הוא של צב או חילזון :) 
אני מגיבה להפתעה, כאילו לא הופתעתי 


בערב ההוא - כל כך התגעגעתי - כל כך הייתי צריכה לשקוע בתוך כל הקימורים של ההתמסרות
ועד שהצלחתי 
נישקת חיבקת והלכת
ואני עד היום מרכיבה לי חלק אחרי חתיכה כדי לזכור מה בדיוק קרה
כדי להמשיך להרגיש אותך גם כשכבר נגמר
כדי להבין שבעצם הייתי הכי אני, הכי משוחררת, הכי שלך, הכי מתמסרת ומתמכרת :)
דווקא בגלל שההפתעה לא הספיקה לשקוע בי


אני צריכה זמן, הרבה זמן כדי שההפתעה תחלחל ותתפוצץ בתוכי,
הנה סוף כל סוף, בדיוק לשבת, הגיע זמן הפיצוץ  ⚡

שבת טובה חברימים