אני אוהבת את הנסיעה הביתה.
הנסיעה הזו של אחרי מפגש, קצר או ארוך,
אחרי הצמדות מרוקנת וממלאה,
אחרי החיבוק המועך (שלי),
אחרי המילים שנאמרות.
אחרי שהברכיים התרגלו,
אחרי הלב שמקשיב.
כל הגוף רגוע רפוי רפוי שלוו, נקי, מרחף.
אחת התחושות הכי נעימות שחוויתי.
הזמן הזה שעדיין שלו
אני נוהגת והנפש בתוכי רוקדת.
אני מלאה בגוף חלול שמחכה להתפשטות התחושה בתוכו
בדרך חזרה אני לא ממהרת.
הרגל לא לוחצת בחוזקה על דוושת הגז, לא מנסה לזרז את הרכב כמו בדרך הלוך.
אני דורכת עליה בעדינות משמרת את התחושה הנעימה הזאת.
ריפיון שכזה עושה אותי שמחה.
תחושה של ניקיון פנימי, מוח מרוקן רק ערפל של נועם מתפשט בגוף.
והמוזיקה בדרך לשם היא מרגיעה במקצת את ההתרגשות, מזכירה לי את המקום בתוכי אליו אני נוסעת, את המקום מולו, אליו אני ממהרת.
בדרך חזרה המוזיקה מלטפת אותי, נותנת לכל מה שהיה לשקוע בכל פינה בגוף ובראש שלי.
עוטפת אותי בתחושות שיש לי כשאני שם.
מאפשרת לי להשאר ערומה מול עצמי גם כשאני לבושה.
הדרך חזרה מאפשרת לי חזרה שלווה, איטית ונעימה מאד לחלקים האחרים שבי ובחיי.
תודה לךָ 😘וגם לךָ 😘
