שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 4 שנים. 12 בדצמבר 2019 בשעה 8:18

יש את הגירוי הזה, ההתרגשות של הגוף, של כל הגוף, זה שבכלל לא ברור לי מאיפה הוא מגיע.
השדיים, הפטמות שלי רק מייחלות שכבר תיגע בהן, הבטן רוצה להרגיש אותך, העורף מחכה ליד שעוטפת אותו בעצמה, הצוואר מחכה שתאחז בו כרצונך.
ואת המתרחש בעומקי אגן הירכיים שלי, קשה לתאר, יש שם הצפה רגשית ולא רק פיזית,
אני מרגישה את פעימות הלב שלי צועקות משם ומבקשות שתמלא אותי.

אני מרחפת הנפש והגוף נפרדים. 
לא ידעתי שאפשר להרגיש כלכך בטוחה. והביטחון הזה עושה אותי משוחררת ומקבלת לכל מה שאתה רוצה ממני.
ועדיין אני רק מנחשת ממה אתה הכי נהנה, מה ואיך בדיוק אני גורמת לך לעונג ולתחושת הסיפוק
שגורמת לשינה הכי טובה בעולם.
אתה אוהב שאני מגלה לבד, לא פעם אני מרגישה כקולומבוס וגם כעליסה בארץ הפלאות :)
ועדיין 

אתה מחבר אותי אליך בעוד קשרים, אני מרגישה אותך כל יום.
אני נזכרת בחדירות העמוקות שלך, אלו שמגיעות לי לרחם כמעט, וכובשות עוד חלק בנפש שלי.
הישבן שלי לומד לקבל אותך ולתת לך ליהנות ממנו והדגדגן שלי מתענג על כך ואני אפילו יותר.
הגוף שלי ואני כבר מתגעגעים אליך, הגוף רוצה להישאר מחובר אליך, הזמן מאבד משמעות כשאנחנו ביחד.


אני מאד אוהבת לשוחח אתך.
השיחות אתך הם חלק מלהרגיש אותך,
אני אוהבת שאתה מדבר על משהו אחד והידיים שלך אומרות לי משהו אחר כשהן נוגעות בי.


 


..

חמישי שמח :)


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י