שהייתי יותר צעיר היה לי תסביך שאני הומו.
לא בגלל שנמשכתי לגברים אלא כי איך להגיד.. טוב פה אפשר לא?
אהבתי שאישה מזיינת אותי.. אהבתי שהיא שמה את הסטראפ און ואני למטה... מוצץ מסתכל עלייה מלמטה. (וכו'...וכו'.. וכו'..)
אז היה לי תסביך... מאמין שאני לא היחיד.
בכל מקרה החלטתי לבדוק עם עצמי בכנות את העניין בזמנו והבנתי שאני לא נמשך לגברים.. גבר פשוט לא עושה לי את זה..
אפילו היצור הגברי דיי דוחה אותי כי.. אישה בואו... אישה היא הדבר הכי יפה וסקסי בעולם. אישה זה דבר אלוהי. זה הבריאה.
בכל מקרה, הנחתי לזה. התמסרתי פשוט לכיף שזה גרם לי. בלי לתת לזה משמעות. קיבלתי את עצמי. תמיד הייתי בגישה של תעשה מה שכיף לך ומרגיש לך טוב.
הרי זה מטומטם לא לעשות מה שכיף לך. (כל עוד אתה לא פוגע במישהו).
היום אני מבין... שזה לא רק הכיף..
זה פשוט הצורך. הצורך להתמסר.. הצורך להגיש את עצמי לאישה חזקה (מנטלית). הצורך למישהי שתשלוט בי. תוביל אותי.
הצורך להרגיש בכל הגוף והנפש שאני שייך לה. הצורך לקבל את המקום שלי מולה.
ושהיא נהנית מזה.. שהיא מרגישה את הכוח שלה עליי. יודעת לנווט את זה... לנווט אותי.
אבל אולי יותר מכל להרגיש שהיא מעצימה אותי דרך הכניעה שלי אליה.
בקיצור, אני לא הומו. אני סתם (עוד) גבר נשלט.