אז לפני כמה ימים היה לי יום הולדת. האמת שאני לא בן אדם שחוגג לעצמו. זה דיי מביך אותי.. שההתכנסות היא סבבי.
את התאריך עצמו העברתי עם הילדים כי מה אני צריך בחיים יותר מלהיות קרוב לילדים שלי? האמת שכלום. אין מתנה גדולה יותר מלבלות את היום שלך עם הילדים.
לא מזמן שמעתי הגדרה להצלחה בחיים שמאוד אהבתי. זה הולך ככה:
הצלחה בחיים זה כשהילדים יהיו גדולים הם ירצו להיות לידך. כי מה שווה כל ההישגים שלך בחיים אם הילדים שלך רק רוצים לברוח ממך.
אז נחייה ונראה... יש עוד זמן.
בכל מקרה היום הזמינו אותי החברים לחגוג את היום הולדת. אחד החברה אירגן ישיבה אצלו.
אבל אני על הילדים. כן, כן... החיים הטובים שלה ממשיכים והיא החליטה שהיא נוסעת לחופשה של חודש. מי ישמע כמה את עם הילדים שאת צריכה חופשה אבל מה איכפת לי אני. בכל מקרה כבר התרגלתי. הרווחתי זמן איכות עם הילדים, למרות שקשה להם. אבל מה אני יכול לעשות? להכריח אותה לאהוב אותם? אני בטוח שהיא אוהבת אותם. פשוט היא לא יודעת איך להראות את זה. בדיוק כמו שהיה איתי.
אבל לעצם העניין, העברנו את הישיבה אליי. לא יודע, אני לא מסוגל להזמין בייביסיטר. מודה שקצת קשה לי לשחרר אבל כרגע זה המצב.
אשכיב את הילדים מוקדם, נדליק את המנגל. נוציא את הבירות, הוויסקי והיין ונעשה חגיגה.
ובעיניי זאת ההצלחה, לחיות עם עוד אנשים שאוהבים אותך. מפרגנים לך ושאיכפת להם. ממך.
כי כשיהיה קשה, ועדיין קשה. האמהות כאן תמיד עוזרות לי עם הילדים עם אוזן קשבת. וכמובן בישולים. והגברים, תמיד דואגים שיהיה קצת כיף.
ואתה לומד סוף סוף בחיים להיות שמח בחלקך. להיות מאושר מהפשטות. מהנתינה. לומד קצת גם שזה בסדר לקבל בחזרה.
בנתיים הלכתי לאסוף עצים למדורה בערב