הלב על השולחן

הם לא יזכרו את כל הלילות שישבת לידם. את העוד פרק בסיפור שהם התעקשו לשמוע למרות שהיית גמור. 

הם גם לא יזכרו איך לקחת אותם על הידיים שהם היו עייפים מידי. את הפרחים ששתלתם ביחד בגינה או איך למדת אותם לגזור ולצבוע בפעם הראשונה. 

הם לא זכרו את הצעצוע שתיקנת להם או את הבובה האהובה שתפרת. 

הם לא יזכרו איך התעקשת ללכת ברגל ביחד לגן למרות שמיהרת לעבודה. 

הם לא יזכרו את הקמפינג בכינרת או את השקיעה בים. 

הם לא יזכרו איך הכלת אותם שהיה להם קשה. שחיבקת אותם חזק שהם בטנטרום ואמרת להם: אני פה בשבילך. 

הם ישכחו את הנעימי בגב בלילה והם לא ידעו שעצרת את הדמעות רק כדי שהם ירגישו בטוחים. 

שאיחרת לעבודה בגלל הסתגלות או חתכת מוקדם כדי לתת לכל אחד זמן איכות לבד. 

על הלילות  שלמדת להיות הורה הם בטח לעולם לא ידעו או יבינו. 

הם לא יזכרו את הפעמים שאמרת להם לפני השינה שאתה אוהב אותם. שאתה גאה בהם. 

שלימדת אותם לרכוב על אופניים, לשחות, לצחצח שיניים ולהתלבש לבד בבוקר.

הם בטח לא יזכרו את כל זה.. אבל אתה תזכור את אותם הרגעים.

אלו הרגעים שבונים חיים ומעצבים את הילדות שלהם.

ואלו..  הם הזכרונות הכי יפים שיש לך. למרות שלפעמים הם זכרונות ריגשיים ולא מדוייקים. 

ורק בגלל שהם לא יזכרו, לא אומר שזה לא שווה כלום. כי אתה בונה להם ביטחון. אתה בונה להם חיים. אתה בונה להם אהבה.

ויום אחד שהם יגדלו, הם אולי לא יזכרו את הרגעים האלו....

אבל הם יהיו מי שהם, דווקא בגלל הרגעים האלו.