קמתי בבוקר עם הילדים. אנחנו עושים לינה משותפת. שיזדיינו כל המבקרים. כל עוד הילדים רוצים להיות קרובים אליי הם יהיו.
מודה שאני לא איש של בוקר. וזה שאני אני לא מרשה להם טלביזיה בבוקר כופה עליי לקום איתם אבל לפעמים פשוט אין לי כוח.
ואז הם רצו שאני אביא להם איזה משחק שקנינו במקס סטוק אבל לא היה לי כוח להרים את עצמי מהמיטה אז...
בום קיבלתי את המקל גירוד גב בראש. נבחתי על הגדול שישחרר אותי והוא בתגובה צעק שהוא הולך לאמא. ואני יודע שזה המחיר שאני משלם על זה שאין מסכים בבוקר אבל אני מוכן לשלם אותו.
הרמתי את עצמי מהמיטה כי מי יכול כבר להמשיך לישון ואני בטוח שהילד מתחבא בחצר. הקטן התארגן לגן ונסענו ביחד על האופניים.... ואני לא רואה את הגדול. אני כבר מבין שהוא הלך ברגל לאמא שלו. האמת? לא מרגש אותי. שיתמודד. אמנם ילד בן 8 אבל הוא לא יאיים על זונה בזין. הוא כבר ילד גדול. אם הוא היה יודע את כמות הפעמים שאני ברחתי מהבית בגיל הזה.....
מגיעים לגן ואיזה אמא אומרת לי שהיא ראתה את הילד הולך לכיוון אמא שלו אז נרגעתי. לפחות ידעתי איפה הוא. נסעתי לאמא שלו והוא היה שם בחצר, משחק עם החתולה. לא נכנס פנימה. זה היה לי מוזר שהוא עמד שם ליד הדלת אבל לא נכנס. לא יודע למה. אולי הוא פחד "ללכת עד הסוף". חיבקתי אותו. אמרתי לו שאני אוהב אותו אבל הוא מאוד הדאיג אותי. למרות שבתכלס הוא לא ממש הדאיג אותי. אבל כן, זה לא אירוע נעים.
הלכו לקפה ליד הבית לכדור שוקלוד. לא בקטע של פרס... בקטע של לתת לו ביטחון שהוא יכול לסמוך עליי ולהיות קרוב אליי. שנדבר על זה. אני לא ארחיק אותו ממני בעונשים. לא מאמין בזה. וחוץ מזה, הוא לא צריך להחזיק את זה לבד. אף פעם לא הבנתי את ההורים האלו שמחנכים ילדים בעונשים.
נכנס השכן של גרושתי והתיישב איתנו. הילד מספר לי שהוא פתח לו את השער של החצר אצל אמא כי הוא לא הגיע למנעול. שאלתי אותו אם הוא גם סיפר לו שהוא ברח מהבית של אבא ולמה? זה היה מן הזדמנות כזו לפתוח את זה. השכן חבוב והילדים מאוד אוהבים אותו ואת הכלבים שלו.
בכל מקרה האירוע נסגר בצורה טובה, עוד שיעור, עוד למידה. גם לי וגם לילד. חמוד השכן שהוא זרם ושיתף פעולה.
בצהריים אמא שלהם באה לקחת אותם. דפקתי מקלחת והלכתי עם חברים מהמושב לאיזה פסטיבל יין והופעה של אביהו פנחסוב.
וזה נחמד שיש לי סופש לבד. להתשחרר לנוח. פעם זה היה לי קשה. הייתי יושב בבית בטירוף שאני לא ליד הילדים. אבל הנה, יש חיים אחרי. ויש בזה משהו נחמד שאפשר סוף סוף לשחרר.
וזה סבבה לצאת לבלות שישי בצהריים.
יין, בירות, גו'יינטים והופעה של אביהו פינחסוב.... וואלה היה כיף. כיף מאוד.
ואני מוצא את עצמי מסטול ומרחף לי בין העקרות בית נואשות של חוף השרון ולבין בדיחות קרש של גברים בגיל העמידה ליד דוכן של וולוו. בול קהל היעד של וולוו אני חושב לעצמי. כל הכבוד למנהלת שיווק שלהם.
באיזשהו שלב חתכנו לים. ירדנו לגעש. יש גבול לכמה פלצנים אני יכול להכיל.
וזה הכיף בשישי..... מצאתי את עצמי ב19:00 כבר הפוך ומפורק יודע שיש לי את כל הזמן שבעולם לישון.... כך חשבתי.
הגעתי הביתה מפורק ונטרקתי בסלון. שעה אחרי זה נחתו החברים עם בשר למנגל.
מה נרדמת????? וואלה קצת אני עונה בביישנות וקם להניע את המנגל. ועכשיו מזה כיף בחוץ. סוף סוף נגמר הקיץ ואפשר לשבת בחוץ בכיף.
סגרנו את הלילה ב1:00 אז עדיין היה לי זמן לישון... ואני אוהב לישון, אבל אני שונא לישון מאוחר שמתהפך לי היום.
ואני חושב לעצמי, ככה נראה החלום??
בית עם גינה בחוף השרון. קצת ילדים. קצת חברים. מסטולים בשישי בצהריים בים ובסוף היום על האש וללכת לישון.