אספתי אותם, ואני מקבל תדריך על הלבובים החדשים, שחס וחלילה לא יקרה להם משהו.
לפעמים אני מרגיש שאיכפת לה יותר מהלבובו או מהנעל החדשה.
בכל מקרה, מגיעים הביתה. חמש דק על האופניים. והם כבר בכלל שכחו מהלבובוים, זרוקים שם בסל של האופניים. כולל הנעלים. אם אפשר ללכת יחפים זה תמיד עדיף.
אפשר טלביזיה הם שואלים?
תבחרו, חצי שעה עכשיו או חצי שעה בערב
חצי שעה עכשיו הם עונים כאילו הם לא היו אתמול משש בוקר באייפד מול השד יודע מול איזה תכנים.
יאללה קיבלתם, בלי טעויות אני מסנן... רק תכנים ראויים.
נגמרה החצי שעה של בלואי ו..... משעמם לנו הם אומרים.
מה עם הלבובוים החדשים אני שואל? אתם לא רוצים לשחק איתם?
אהההה אולי אח"ב הם עונים בביטול, לא יודעים בכלל שזה עולה לא רחוק מיום עבודה של הסייעת בגן.
ותמיד שמשעמם להם, אני חושב מה אמא שלי הייתה עושה...
אז לקחתי אותם לקרטוניה
הם בחרו כמה קרטונים, נתתי להם מסקיינטייפ ומספרים וזהו.
כל מה שנשאר לי זה לעשות לעצמי קפה ולהסתכל עליהם משחקים עם קרטונים מהמכולת כל אחהצ.
על הדרך הרמנו מדורה עם נקניקיות ומרשמלו.
והלבובו?
על זין שלי הלבובו, ונראה לי גם שלהם.