הלב על השולחן

קבענו לצאת בשישי בצהריים

תשלח כתובת היא אומרת לי, אני עוד מעט יוצאת אלייך.

תהיה מוכן, אני אוספת אותך

אני מציית ושולח כתובת.

זה בשבילי כמו ה "תלבשי את השמלה אדומה ותהייה מוכנה ב20:00" 

זה דורך אותי. מדליק אותי. 

היא מגיעה, ואנחנו קצת יושבים בחוץ

בירה, שחטות וסודה עם ויטמניצי'ק

כיף עכשיו בחוץ. נעים. 

היא מסמנת לי לבוא להיות לידה על הברכיים.

ואני נהנה מהנוכחות שלה

ואז.... אז היא מתחילה להאכיב לי... 

ואני מרגיש שהיא נהנית מזה, היא אומרת לי שהיא נהנית מזה.....

אם זה יותר מידי תסמן לי בסדר? אני עונה כן בצייתנות.

בפנים אני יודע שהרצון שלי לרצות, לפעמים מתנגש עם היכולת שלי להגיד "מספיק".

אני לא טוב בכאב, אין לי סף כאב גבוה. זה לא נעים לי שמכאיבים לי.

אבל לראות אותה נהנית מהכאב שלי מדליק אותי.

וזה באמת ערב כיפי.

אני לא מזמין לפה עדיין בחורות שאני יוצא איתם.

זה המקום הפרטי שלי. של הילדים. מקום קטן. שאני מחובר לקהילה. 

הבית שלי הוא בית פתוח...

בקלות יכול איזה חבר לבוא עם הילדים לקחת את הטרקטורון

או אחת האמהות יכולה להגיע עם קופסאות אוכל

ואיכשהו נשארנו אצלי מבלי לצאת לבר והעברנו ערב בכיף בחוץ.

ואז אני מרגיש שהיא רוצה את המגע הונילי

לא בנוכחות וביכולת שלנו לדבר ולתקשר שאנחנו מחוץ לזון

היא רוצה את זה במיניות.

מסתבר שיש אנשים שנדלקים מסקס הונילי

לא כולם דפוקים כמוני.

לגיטימי

היא אומרת לי שנכנס... ןאנחנו נכנסים.

תוריד לי את הבגדים היא אומרת, אני מציית.

וכל הבובות של הילדים על המיטה 

וזה... זה הוציא אותי לגמריי מפוקס...

הצעתי שנחזור לשבת בחוץ.

כוס תה. בירה ועוד איזה צינגלה.

סיימנו את הערב.

ואני לא יודע מה הפחיד אותי יותר....

זה שהיא רצתה סקס ונילי?

או זה שרק בבוקר התעוררתי במיטה הזו עם הילדים?

וכן אני לא בורח מאחריות, אני יודע שילד בן 5 וילד ב8 צריכים לישון בחדר משלהם בלה בלה בלה

אבל ככה זה. באג'נדה שלי לינה משותפת זה אחלה בחלה. זה טוב. זכות.

ואולי אני פשוט עדיין לא מוכן.... זאת גם אופציה.