סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב על השולחן

בין נורווגיה ואיסלנד הקרות עד מרוקו וגינאה החמות ומה שבינהן ביקרתי. בין ארה"ב, דרום אמריקה ואירופה התבגרתי להיות מי שאני כיום. הכרתי אנשים. אספתי חוויות ונחשפתי לתרבויות. היו אהבות והיו גם אכזבות. היו עליות והיו מורדות. אחחחחח החיים זה ממש כמו רכבת הרים. אז הנה מגוון סיפורים ומחשבות מהחיים.
לפני 3 חודשים. יום שבת, 22 בנובמבר 2025 בשעה 17:53

אני תמיד אהיה בית

ואם זה לא נראה לך, יש לך הרבה מלונות שאת יכולה לבקר בהם.

 

אני לא מקום שאפשר להישאר רק מתי שנוח

אני לא מקלט זמני מתי שאת מרגישה את הצורך

 

אני זה בית

וזה אומר שכאן בונים

לא רק באים לנוח לפעמים

כאן באים מתוך כוונה, לא משעמום.

 

וכן, פתחתי את הדלת המון פעמים.

קיבלתי באהבה גם את מי שבא לרגע

ניסיתי להבין, לקבל. גם מתי שקשה

אבל מגיע הרגע שאתה מבין שאי אפשר להיות בית למי שמחפש לטייל

 

ובגלל זה, מי שרוצה להשאר נותן מעצמו

ומי שבא רק להעביר את הזמן - מפריע

 

ואם את לא אוהבת את מי שאני, את איך שאני.

אם הרצון ליציבות מערער אותך...

אם הנאמנות משעממת אותך...

יש לך הרבה מלונות שם בחוץ שאת יכולה להיות בהם

 

בית דורש מחויבות, לא רק ביקורים.

בית דורש המשכיות, לא חשק לרגעים קצרים.

בית דורש אכפתיות ואהבה.

 

ואם זה גדול עלייך

הדלת שלי תמיד פתוחה...

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י