סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

משקפיים סגולים

הוורודים נעולים במגירה
לפני שנה. 28 במרץ 2023 בשעה 8:16

טיול צפוי עוד חודשיים וחצי בערך.

מתלבטת אם לפתוח שם טינדר, פרופיל חדש כמובן. לחפש מדריך טיולים ביום ושולט עם מבטא אירי שיעיף אותי בלילה?

האירים ידועים בתור אנשים חביבים עם מבטא מטריף כבר אמרתי. מפנטזת על איזו טירה עתיקה ונטושה, מבודדת, זה לא חייב להיות בלילה דווקא באור יום יהיה אפילו יותר מגניב. תישארו איתי.

מוצאת אותו בטינדר, נפגשים להכיר על ארוחת בוקר בכפר קטן וציורי. מדברים על גבולות ומתאמים ציפיות. ישיר ולעניין.

הוא בא עם אוטו כמובן ומתחילים את היום בנסיעה בין הכפרים וההרים עם נוף מדהים ובתקווה עם שמש. הוא מסביר לי קצת על ההיסטוריה של המקום ועוצרים כל פעם בנקודת תצפית והוא מצלם אותי ואני אותו ואת הנוף.

אין לנו ממש תכנון אבל יודעים שרוצים להגיע לטירה מבודדת כלשהי כדי שנוכל להשתעשע קצת. עוצרים לארוחת צהריים עם אוכל מקומי טעים בפאב. ממשיכים לנסוע תוך כדי שיחה נעימה וזורמת. אני מחפשת אטרקציות בגוגל כדי לראות אם יש משהו קרוב ומוצאת טירה יפה על גבעה, היא פתוחה לציבור ודי מבודדת כמו שרצינו. פונים לדרך קצת משובשת עם שלט קטן עם השם של הטירה, הדרך מתפתלת למעלה, הלב שלי דופק מהר ומרגישה את ההתרגשות גוברת.

מגיעים למעלה הגבעה והשרידים מולנו, קודרים וגבוהים, הרוב הרוס ויש כמה קירות עומדים בתוך צמחיה ירוקה. מחנים את האוטו בצד, הוא לוקח את התיק שהביא עם הציוד מהבגז' ונכנסים פנימה. הכל שקט מסביבנו ורגוע. הוא מסתכל עלי עם חיוך קטן ואז שואל אם אני מוכנה, עונה לו שכן.

מוציא כיסוי עיניים מהתיק וקושר לי אותו. זהו התחלנו.

הבהרות: זו הפנטזיה שלי ויכולה לשנות כרצוני. הדגש הוא על המיקום פחות חשוב לי מה יקרה במהלך הסשן.

הולכת באמת לבצע אותה כי זה מה שזורם לי וחושבת שאוכל למצוא שולט אירי שיממש לי אותה. אז מתי כבר יוני?

 

 

 

לפני שנה. 23 במרץ 2023 בשעה 6:43

הן רק בראש שלי.

מנסה להתקדם ולשחרר אותו, כבר נמאס.

ניתקתי קשר כמעט לגמרי בשבילי.

אז למה בכל פעם שמאוננת הדבר הראשון שחושבת עליו זה הוא? ואיך וכמה טוב היה לנו ביחד? ולמה זה עדיין מחרמן אותי יותר מכל דבר אחר? למה?

ראש דפוק שלי, תן לי להשתחרר כבר.

צריכה דחוף חוויות חדשות וזיכרונות חדשים כדי להעיף את השלשלאות האלו לכל הרוחות.

סבלנות כבר כמעט אין לי, עצבות יש חלק מהזמן.

הכל חסר לי ברמות מטורפות, חייבת איזון ומישהו שיחזיק אותי, יכאיב לי ויכנס לי לראש כדי שיהיה לי שקט.

או לפחות זיון טוב שיעיף אותי קצת.

הנ"ל נכתב בשעת בוקר מוקדמת לאחר 2 קפה וחצי ערנות.

 

 

לפני שנה. 12 במרץ 2023 בשעה 20:03

לא קל לי לצעוד לאחרונה

הדרך ארוכה וקשה, טובענית

הלבד צועק לי חזק מדי בראש

ניתקתי קשר עם מי שהפריע לי להתקדם וזה כואב

הרגשתי שמפריעה ומטרידה ואולי זו אני

שרק חושבת ככה

הגעתי ללמטה שלי ושוקעת

הראש עצבני, הגוף רותח 

והרגשה של חוסר אוויר ורק לקלף מעלי את הבגדים

חוסר איזון ואין לי שליטה

מפרפרת בצד הדרך  

והרבה ידיים מושטות לעברי חלק עם כוונה טובה

הרוב לא

רק יד אחת שלה מחזיקה אותי כרגע

מחכה ליד השניה שתמשוך אותי למעלה

תאזן ותלטף

ואולי אחזור לחייך מדי פעם

ולצעוד בקלות

לפני שנה. 25 בפברואר 2023 בשעה 18:11

הייתי שמה את הראש על הכתף שלך.

נותנת לדמעות לזלוג בזמן שאתה מחבק אותי חזק.

נותן לי להוציא הכל.

ואחרי שהייתי נרגעת, הייתי מבקשת ממך כאב, תכאיב לי דדי כדי שאשכח, כדי שאהיה נקייה.

ואחרי זה תזיין אותי כדי שאדע שאני שלך.

ואז נחזור לחיבוק עוטף ואולי אצטרך לבכות עוד.

תשים לי קוביית שוקולד בפה.

פשוט תהיה שם בשבילי כדי שאוכל להתמסר ולקרוא לך דדי. 

 

 

לפני שנה. 11 בפברואר 2023 בשעה 17:52

אתה נגעת בי שם ופעם כשחשבתי שזה מגעיל אותי וכשאתה נגעת זה כבר לא היה כזה נורא. אז התרגלתי והפנמתי ונתתי.

אתה הצלחת להסיר ממני לכלוך של ימים במגע ובקול. פתאום הייתי נקיה וחופשיה ומשוחררת.

לא יכולה להגיע לזה לבד, מודה.

אני כל כך צריכה את הניקיון והשקט, לא מסוגלת בלי יד מכוונת.

הרגשות מציפים אותי, הדמעות בעיניים ואני סתם דפוקה בראש וסוטה ולא משתלטת על עצמי.

ועצוב לי.

לא אוהבת להיות במקום הזה בכלל.

 

 

 

לפני שנה. 9 בינואר 2023 בשעה 12:21

ברגע שאתה קושר אותי, בדרך כלל רתמה כלשהי עם קשירת חזה הדוקה ואז מזיין אותי, אני מרותקת פעמיים. חוסר היכולת לזוז ומשקל הגוף שלך עלי מעיפים אותי גבוה. צביטה בפטמה ומשיכה בשיער, מה שלא תעשה לי אני כבר שם. 

אז בדיוק הנקודה הזאת גורמת לי לפעמים להכנס לרוגע גם כשאני לא בסשן. רק המחשבה מפקסת אותי ונותנת לי כוחות להמשיך את היום. הרצון להיות שם גובר וזה מחרמן אותי בציפייה לסשן הבא.

חושבת על הקשירה הבאה, הריתוק, ההצלפות שיגיעו וכמה אספוג עד שארגיש שכבר לא יכולה ואתה תמשיך עד שתחליט שמספיק. חושבת על הנרות שעווה הסגולים שקניתי ואולי קוביית קרח שתצטרף לעינוג. כמה מרושע אתה תהיה וכמה סיפוק יהיה לשנינו. 

אבל הנקודה הזאת היא לפעמים כל מה שצריכה, כל השאר זה בונוס.

ולפעמים ריתוק זה סתם עונש לעמוד בפינה אבל זה כבר של הילדה הקטנה.

לפני שנה. 4 בינואר 2023 בשעה 20:27

האדרנלין עוד מפמפם בגוף. כל היום הייתי עוד שם בלילה, ביחד איתך.

מוזיקה שאוהבים וסרט בשפה זרה שמתנגן ברקע בין זיון לסשן או עוד זיון או משהו ארוך כזה שמתחבר לכל הלילה.

אני רק רציתי שקט בראש ולשחרר ולפעמים אין צורך יותר במילים, אבל בשלוש בבוקר או מתי שזה לא היה, פתאום שיחה שכרגע ממש לא זוכרת מה נאמר בה וכרבולים ועוד זיון ואני כבר באפיסת כוחות, שוכבת לי על המיטה בתנוחה כזו או אחרת ואני רק חור שמח בשבילך וזה מספיק.

הכול כאוב כמו שאוהבת עם סימנים שמנסה לראות איך הם מכחילים לאיטם. אין לי מראה בבית וזה מכעיס אותי. רוצה בפעם הבאה יותר סוער, יותר בוער, יותר כואב, פשוט יותר.

נותנת שתיקח אבל אתה עדיין לא משחרר ודואג שאגמור שוב ושוב כי זה מדליק אותך. רוצה אותך מתנשם וחרמן כי זה מה שמדליק אותי. 

חבלים, אזיקים, מצבטים, פלוגרים, ספנקר, ויברטורים. המגוון רחב וההנאה מרובה.

ואתה פורץ לי גבולות כמו איזה כובש ויקינגי ואני בכלל לא ביקשתי. אתה מבהיר לי שזה שונה, אגרסיבי, דומיננטי יותר ומרגישה כמה טוב זה עושה לך וברור לך כמה טוב זה עושה לי.

אז עדיין בהיי וצריכה להשלים שעות שינה ותכף סופ"ש ושאלת לכמה זמן ימשך הסיפוק ומתי אהיה שוב רעבה, אז אני רעבה.

אבל גם זה ברור לך.

וגם רוצה לרקוד וגם את זה אתה יודע.

 

 

 

 

 

לפני שנה. 4 בדצמבר 2022 בשעה 10:39

קוראת כן והרבה.

לאחרונה הגעתי לתובנה.

ספרות בדסמית מחרמנת והרבה, אולי בגלל זה אני חמה כל הזמן.

אז החלטתי לחזור קצת לפנטזיה, מכשפות וכאלה.

יותר מצחיק פחות מחרמן 😉

לפני שנה. 22 בנובמבר 2022 בשעה 20:45

ואני מדויקת לעצמי במילים, יודעת מה אני רוצה.

לא מתפשרת.

יש שאומרים  שאני הארד קור אבל אני לא חושבת ככה. אני פשוט אני.

נופש קצר בחו"ל נתן לי עוד דיוק על עצמי.

לא מתנצלת, לא זה לא.

ואם אני כבר מדברת אז תקשיב לי עד הסוף כי אחרת לא תהיה שיחה ואם לא תהיה תקשורת לא אהיה שם איתך.

המרחק הזה נתן לי עוד אוויר לנשימה אבל כן מתגעגעת ליד הזאת שחסמה לי את האוויר מדי פעם. לא המהות של הגעגוע לאדם אלא לפעולה.

אז מבטיחה שאמשיך לחפש עד שהיד הזאת תתממש, יהיה מגע והרבה ועיניים שידברו ואנחות וכאב. יהיה.

גם חבלים.

בעצם לא צריכה לקרוא, זוכרת כמעט כל רגע.

 

לפני שנה. 15 בנובמבר 2022 בשעה 17:40

כזה שינקה ויטהר

כזה שישחרר ויוריד את הקפיציות שבי

כזה שירענן את המחשבות

כזה שירגיע את הרמות המטורפות של האנרגיות

כזה שאוכל להגיע לרוגע

כזה שאעצום עיניים וארחף לי על ענן

כזה שאגרגר כמו חתולה שלווה

 כזה שבו אתמסר לך כל כולי

ואתה? פשוט תקח ותעשה מה שצריך כי אנחנו לא צריכים מילים. אתה יודע.