אתמול בערב חוויתי סשן שונה. לא אפרט יותר מדי פרטים אבל אציין שיצאתי מטולטלת לגמרי, הדמעות הגיעו היום בבוקר ולא אתמול בחיבוק של אחרי עם האדון שלי. ההסבר הרציונלי הוא שלא רציתי לאכזב אותו ומתחתי את הגבולות שלי רחוק מדי וחזק מדי. גיליתי שיש לי באופי מין עקשנות כזו שעולה במצבים כאלו ולא נותנת לי לוותר. המילת בטחון תעמוד לי על הלשון אבל אני לא אומר אותה. הסשן עצמו ארך כשלוש שעות, לא הרגשתי איך הזמן עבר בכלל כי הייתי שקועה בבועה שלי, עם הכאב וההרגשות שעברו עלי. קשה לעכל את הכל בקצת זמן ותמיד ארועים שונים מהסשן צפים ועולים כמה ימים אחרי. הכל נראה שקוע בערפל ומדי פעם צפה איזושהי סצנה ותחושה. מתמקדת כרגע ברגעים הטובים שהיו כדי לכפר על אלו שהיו קשים מדי. המסקנות נלמדו גם על ידי וגם על ידי האדון שלי. לקחתי את כל היום כדי להרגע, הגוף שלי היה כל כך מתוח בבוקר מרוב עצבים, צוואר תפוס וגוף כמו אחרי אירובי של כמה שעות, הבכי והשיחה איתו עזרו והגוף התנקה ונרגע. עדיין לא חישבתי את הערך הקלורי של הסשן 😄 צריכה לבדוק בעוד כמה אתרים ולחשב...
מוקדם מדי? אולי ואולי זה היה במקום. עכשיו אנחנו יודעים במה להתמקד לפעם הבאה. לא רואה את הסשן באור שלילי לגמרי, כמו שציינתי היו מצבים שבהם מאוד נהניתי. יש לי עוד דרך ארוכה ללמוד ולהבין לאן אני יכולה להגיע תחת הדרכה טובה והדרגתית. סומכת עליך ורוצה שתקח אותי לשם.
