היום בשיעור שחלק מהנושא שלו הוא תרבות דיגיטלית שאל המרצה למי יש בלוג. ישר קפצתי ועניתי שלי יש. הייתי היחידה שהודתה שיש לה בלוג. הוא שאל באיזה תחום ואני מלמלתי שזה בנישה מאוד מיוחדת. איך שהוא הוא הבין שתשובה הוא לא יקבל ממני ואז שאל למה התחלתי לכתוב בלוג. עניתי שמבחינתי זה כמו יומן אינטימי אבל בידיעה שהרבה אנשים יכולים לקרוא את מה שאכתוב. השווינו בין יומן אישי שהיינו כותבים בו פעם, זה עם המנעול עליו שהיה מוחבא מתחת למזרון או במגירה מתחת לתחתונים. בלוג הוא יומן אינטימי שהוא בעצם אקסטימי שזה אומר פנימי וחיצוני בו זמנית, זהו מושג שקבע אותו ג'אק לאקאן שהיה אביו של זרם פרשנות של ממצאיו של זיגמונד פרויד (לידע כללי למי שלא ידע קודם). הכי אינטימי שהופך להיות הכי חיצוני. נראה לי שהצלחתי לשעמם גם את עצמי בתהליך ההסבר 😄 שונאת את פרויד דרך אגב. בקיצר באותו רגע חושבת איך המרצה היה נופל מהכיסא אם היה יודע איפה הבלוג שלי נמצא. האדון שלי הוסיף ואמר שאולי היה מפתח גם זקפה על הרצפה... אני ציינתי שהמרצה צעיר ומי יודע אולי הוא חבר בכלוב בכלל. את האמת הגיל לא באמת משנה סתם ציינתי שהוא צעיר.
מה לא עושים כשמתאפקים? זה לא ממש עוזר דרך אגב לכתוב בבלוג על נושא אחר. מ ת א פ ק ת! האירובי והמקלחת גם לא עזרו כמו שציינתי לך קודם, הטיזינג שלך גם לא עזר כי לרגע קיוויתי שתרשה לי. יש לי יותר מדי אנרגיות לשעה הנוכחית ואפילו לא טיפת עייפות בגוף. כולם בבית כבר ישנים ורק אני ינשופת לילה ערה פה.