לפני 10 שנים. 18 ביולי 2014 בשעה 6:10
מסביב הכל הומה. אזעקות, אנשים רצים וצועקים. אם אני בחוץ אז כן, מודה שמשקשקת ומחפשת מחסה. לא נכנסת לפניקה.
הוא רחוק פיזית ממני אבל התהליך התחיל. יושב לי בראש ואני יודעת שיכולה להיות רגועה. הראש החליט שטוב לו. יש כבר כמה כללים בסיסיים וזו התחלה.
יש לי מאסטר חדש ואנחנו בונים ביחד קשר. הנה אמרתי את זה בקול. לא מכחישה. לא מפחדת, מסתכלת קדימה.
זה יהיה שונה, מרגש ומאתגר. זה לא משחק בעצם אולי כן, המשחק שלו. נותנת לו את החבלים כדי לקשור אותי אליו, מסביבו ואיתו. מאסטר של כאב, תוציא ממני את הכל. מחכה בסבלנות להמשך הדרך שלנו.
עם כל הרעש והבומים מסביב יש לי שקט בראש. שלווה.
לפעמים הפיזי זה רק תירוץ. הכל מתחיל ונגמר בראש.
שיהיה סופ"ש שקט ורגוע ושכל החיילים שלנו יחזרו בשלום.