סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Good and bad - this is the story of my life.

Life is a dream for the wise, a game for the fool, a comedy for the rich, a tragedy for the poor
לפני 5 שנים. 1 ביוני 2018 בשעה 23:07
לפני 6 שנים. 18 בינואר 2018 בשעה 5:50

הרבה זמן לא כתבתי כאן. היה לי שבוע נוראי ודי נחמד...

הנוראי:

  1. לא היה לנו אינטרנט 3 ימים.
  2. הפלאפון שלי נפל לאסלה- נוצל בזכות התושיה שלי ושמתי במשך יום וחצי בקערה מלאה באורז.
  3. שברתי לחצי את הציפורן ברגל
  4. היום גם קיבלתי כוויות ב2 אצבעות ביד שמאל.                                                    הנחמד
  5. קניתי מעיל חדש בצבע שחור
  6. קניתי מתנות לבוביק שלי ליום אהבה ו5 שנים ביחד
  7. כיבסתי את כל בגדים בסל .
  8. קפלתי והחזרתי הכל לארון
  9. קניתי אגרטל ופרחים
  10. אני מתכננת ערב רומנטי לי ולבוביק שלי 
  11. בוביק שלי יחזור בתחילת השבוע 

המשך יום נפלא

לואיס ליין:)

לפני 6 שנים. 5 בינואר 2018 בשעה 4:18

חברים יקרים.
הודעה על עלייה לטיסת✈ שנת 2018 יצאה לדרך,
המטען שלכם צריך להכיל #רק את המזכרות הטובות ביותר משנת 2017 #
יש להשאיר רגעים רעים ועצובים בזבל...
משך הטיסה יהיה 12 חודשים.
אז, נא להדק את חגורת הבטיחות שלכם.💺
התחנות הבאות תהיינה:משפחה, חברים, בריאות, אהבה💜, שמחה, הרמוניה, רווחה ושלום.
הקפטן מציע לכם את התפריט הבא, שיוגש במהלך הטיסה:
קוקטייל של ידידות, בריאות, שגשוג.
קערה של חדשות מצויינות.
סלט של הצלחה.
עוגה של אושר.
כולם מלווים בפרצי צחוק 😃😃😃
איחולים לכם ולמשפחתכם, טיול מהנה על סיפון טיסת 2018.
שנה אזרחית מעולה לכולם!!!
והחשוב מכל , צאו וטיילו, תהנו ואספו חוויות. שמרו על עצמכם וחיזרו הביתה בשלום.
מי ייתן וכל שתבקשו לו יהי
שבוע טוב ומבורך 

שבת שלום לואיס:)

 

לפני 6 שנים. 27 בדצמבר 2017 בשעה 22:40

יש בי מלא מחשבות ונראה למישהו כאן שאספר הכל😀

הכי חשוב מחר אחרי 3 שבועות חוזר הביתה אהבת חיי 😍

:D

לפני 6 שנים. 16 בדצמבר 2017 בשעה 1:35

לפני 6 שנים. 13 בדצמבר 2017 בשעה 16:26

 

היה היה מלך עשיר ולו 4 נשים.
את האישה הרביעית הוא הכי אהב . הוא פינק אותה עם בגדים יפים והביא לה את המאכלים הכי משובחים,הוא לא הסתפק בשבילה במשהו שהוא פחות מהטוב ביותר
גם את אישתו השלישית הוא מאוד אהב ותמיד הקפיד להציג אותה לממלכות שכנות. אך בלבו תמיד קינן החשש שיום אחד תעזוב אותו למען אחר. גם את אישתו השנייה הוא מאוד אהב,הוא היה מספר לה את כל אשר על לבו ומתייעץ אתה בפתרון כל בעיה שעמה התמודד. והיא, תמיד אדיבה, מתחשבת, סבלנית, מייעצת בחוכמה, תומכת בו ועוזרת לו לעבור זמנים קשים.
את אשתו הראשונה המלך לא אהב כלל. על אף שהייתה בת זוג נאמנה מאוד ופעלה רבות וגדולות לשימור כספו וממלכתו.ועל אף שהיא אהבה אותו מאוד הוא בקושי שם לב אליה.
יום אחד, המלך חלה וידע שזמנו הגיע. הוא חשב על החיים הנפלאים שלו ותהה,
"יש לי ארבע נשים וכשאני אמות אני אהיה לבד"?
המלך שאל את אישתו הרביעית: "אהבתי אותך הכי הרבה וטיפלתי בך נהדר. עכשיו כשאני גוסס
האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?"
"אין סיכוי" היא ענתה והלכה מבלי לומר עוד מילה. תשובתה פילחה את לבו כסכין .
המלך שאל את אישתו השלישית: "אני אהבתי אותך כל חיי והצגתי אותך בפני כולם. עכשיו כשאני גוסס, האם תבואי איתי לארח לי חברה?"
"לא!" היא ענתה "החיים טובים מידי! כשאתה תמות אני אתחתן מחדש!" ליבו שקע והפך לקר.
הוא שאל את אישתו השנייה "אני תמיד פניתי אליך לעזרה ואת תמיד היית שם בשבילי. כשאמות האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?"
"אני מצטערת אני לא יכולה לעזור לך הפעם!" היא ענתה "המקסימום שאני יכולה לעשות זה ללכת איתך עד לפתח הקבר" .תשובתה הכתה בו כברק והמלך היה הרוס.
פתאום,
קול קרא: "אני אבוא איתך. אני אעקוב אחריך לאן שתלך"!!
המלך הסתכל, למולו עמדה אישה כחושה ורזה, תוצאה של הזנחה ממושכת. אשתו הראשונה .
בסבל רב אמר המלך: "עכשיו אני מבין שהייתי צריך לטפל בך טוב יותר כשהייתה לי ההזדמנות".
לכולנו יש 4 נשים בחיינו:
הרביעית - היא גופנו. לא משנה כמה זמן ומאמץ נשקיע בלעשות אותו יפה, הוא יעזוב אותנו כשנמות.
השלישית- היא רכושנו,מעמדנו וכספנו. כשנמות כולם יעברו לאחרים.
השנייה- היא המשפחה והחברים שלנו. לא משנה כמה הם היו שם בשבילנו, הכי רחוק שהם יישארו איתנו זה רק עד פתחו של הקבר.

והראשונה - היא הנשמה שלנו. שתלך איתנו לכל מקום למרות שהזנחנו אותה לטובת מרדף אחר הכסף, הכוח ושאר הנאות העולם. חזקו וטפחו אותה, כיוון שהיא החלק היחיד שילך איתנו לכל מקום...ולעולמי עד!

לפני 6 שנים. 11 בדצמבר 2017 בשעה 23:10

לפני 6 שנים. 11 בדצמבר 2017 בשעה 4:07

גנב יקר.
לא ישנתי הלילה, בגללך.
חסר לך כסף, בוודאי לילדיך אין מה לאכול, וזו הסיבה שנכנסת בשבוע שעבר למחלקה האונקולוגית בבית החולים הדסה עין כרם, וגנבת לאדם שעזב לרגע את מיטתו את הטלפון, הארנק והטבלט שלו.

רציתי לספר לך מי הוא אותו אדם ומה עבר עליו מאז. הוא אדם חולה בסרטן, בן 50, שאחד משני בניו נהרג בתאונת דרכים לפני כמה שנים. הוא איש מיוחד והיה קשור לבנו שנהרג, שכל תמונותיו היו שמורות באותם טלפון וטבלט שגנבת ממנו בבית החולים.

מאז הגניבה, הוא שקע בעצב עמוק, מרגיש שעולמו חרב עליו, לא מתקשר עם רופאיו ולא מוכן לקבל טיפול.

ללא תקווה וללא טיפול, אין לאדם הזה סיכוי לחיות. העצב מכלה אותו. נכון שלא התכוונת לפגוע בחייו של אדם, ושפעלת מתוך המצוקה של עצמך.

אפשר לומר שלא היית רוצה להביא למותו של אדם בגלל כמה שקלים. נקווה שאם תראה את הפוסט הזה, תחזיר את מה שלקחת. תשים בבקשה את הדברים בשקית, אם חסר כסף בארנק זה בסדר, אנחנו נשלים. אתה מוזמן לכתוב על פתק איזה עזרה כספית או אחרת אתה צריך.

על השקית תכתוב בבקשה- עבור ד״ר גיא. תשאיר אותה במחלקה האונקולוגית בהדסה עין כרם.(אם כך תעשה, אנחנו מבטיחים לא לשאול שום דבר, ולא לפנות למשטרה). גיא, רופא במחלקה, הדואג מאוד לחולה שלו ביקש ממני להיעזר בפייסבוק כדי להגיע אליך.

ואם מישהו קנה טבלט/טלפון יד שנייה ויש לו חשד שמדובר באלה, בבקשה שילחו לי תמונה, אנחנו נשלם את מה שאתם שילמתם ותחזירו בבקשה לאיש, תעזרו להציל את חייו.

בבקשה תשתפו, אולי הפוסט יגיע לגנב ונצליח בכוח הוויראליות להציל חיים.

דרך אייל חדד

לפני 6 שנים. 4 בדצמבר 2017 בשעה 19:07

אחד הפוסטים היפים שקראתי!!!!

במשך 25 שנה,
אמא שלי היתה קמה בשש בבוקר,
והולכת לאותה עבודה.
גם אבא שלי.
התרחיש הזה נשמע לי לא הגיוני בעליל...
למה שמישהו ירצה לעבוד 25 שנה באותו מקום?

באותו עניין,
אמא ואבא שלי נשואים כבר 42 שנה.
אלוהים ישמור.
איך אפשר להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן
עם אותו בנאדם?
אגב, הם גרים באותה דירה בעפולה כבר 32 שנה.
אני חי בתל אביב 7 שנים, והחלפתי 6 דירות.

לאט לאט,
מחלחלת בי ההכרה הברורה – חיה בתוכנו מפלצת,
והיא אף פעם לא שבעה.
האבסורד הוא,
שככל שנאכיל אותה יותר – כך היא יותר רעבה.
גם כשאנחנו כבר מגיעים למקום טוב ושלם,
המחשבה ש"אולי בחוץ מחכה לנו משהו יותר טוב" - מכרסמת אותנו מבפנים.

אנחנו מחליפים טלפון כל שנה.
עבודה כל שנתיים.
דירה כל שלוש.
אהבה כל לילה.
תמיד יש גרסה מתקדמת יותר לסלולארי.
תמיד יש משרה נחשקת יותר.
תמיד יש דירה מרווחת יותר.
תמיד יש אהבה טובה יותר.
אנחנו נודדים ממקום למקום עם אש בעיניים,
שוחרים לטרף,
ועוד לפני שהספקנו לנוח קצת,
וליהנות מהמקום בו אנחנו נמצאים,
אנחנו כבר חושבים על המקום הבא.

שלא תבינו לא נכון,
אני לא חושב שזה בריא בהכרח לעמוד במקום.
אני בעד לשאוף לעוד.
אני בעד שינויים.
אני בעד להתקדם ולהתפתח.
אבל אני מרגיש שהגבול בין שאפתנות לחזירות
היטשטש לנו לגמרי.
המפלצת שלנו כבר לא מסתפקת בריגושים בסיסיים.
היא מחפשת זיקוקים.
פיצוצים.
חומר חזק.
סקס ברביעיות.
ג'ובות גדולות.

אין לנו סבלנות.
לא לפוסטים ארוכים.
לא לסרטים ארוכים.
לא לאנשים ארוכים.
לא לאהבות ארוכות.
הדבר הטוב הבא כבר מדגדג לנו,
ואנחנו מכורים למרדף האינסופי הזה
בתקווה שהפעם – נקבל את השקט המיוחל,
את ההשלמה, את הסיפוק.

האמת המצערת היא,
שהסיפוק הזה אף פעם לא באמת יגיע,
כל עוד נמשיך להזין את המפלצת שלנו,
וניתן לה להמשיך לטרוף ללא הכרה.
כל כך קשה לנו לחייך אליה,
ללטף אותה,
להושיב אותה בפינה,
ולהסתכל על כל הדברים הטובים והיפים שהשגנו.
כל כך קשה לנו ליהנות מהנוף.
כל כך קשה לנו לדבר בשפת המסתפקים.

אולי יום אחד, נקבל החלטה חשובה,
בינינו לבין עצמנו,
נסתכל על החיים שלנו ונצליח להגיד – וואלה,
יש לנו את הטלפון הכי טוב.
את המשרה הכי טובה.
את הדירה הכי טובה.
את האהבה הכי טובה.
אולי יום אחד נצליח להשביע את המפלצת שלנו,
ואפילו לקרוא עד הסוף פוסטים ארוכים,
ממש כמו הפוסט הזה.

לפני 6 שנים. 2 בדצמבר 2017 בשעה 19:29

מ